אל תדברי איתי על מתוק בזמן המלחמה
מחשבתי צועקת באור אדום על אזעקה

אני במצב שביר ונפשי מלאה
בסדקים מכוערים, חסרה רק נגיעה
בשביל לשבור אותה לרסיסים ואחרי זה לטאטא הכל
אל מתחת לשטיח, להחביא מעיני כל

לקחתי חוט תפירה, חזק, משכתי בקצוותיו
ניסיתי עם ידיי אותו לקרוע אך ללא הצלחה
ציפיתי שתיפול סכין, חבר, תחתוך ללא היסוס
אך מוחי ממשיך לשרוט על גבי צלילי הבלוז

פעמון דופק בראש ואני ללא הבנה
אלפי צלפים רעולים ממתינים רק לתנועה
הרגשתי בורידי את הקור בציבעו השחור
רוצה אני למצוא מחבוא בין צללי האור