ילדים קטנים מבקשים נפשם למות בארץ לעולם
ידיהן העדינות עוד משחקות בחול אבל קולם נדם
לעולם לא נקרא עוד אלייך אמא, לעולם לא נצחק לא נבכה
פה בארץ החול אין חמלה, גופנו כבר חלש ולאה
ראי אמא, כנפיים צומחות בגבינו, ואת בתוך השקט הזה
מחי דמעותייך, הביטי למעלה, אנחנו נשב ונצפה
איך בארץ לעולם מבקשים ילדים לשים קץ לחייהם
תלוליות עפר ושלל פרחים מכסים את קבריהם
לעולם לא
לעולם לא נתרוצץ עוד עירומים למחצה
תחת שמש של אביב בתוך שדה ענק של פריחה
לעולם לא נירכב עוד על גלים לא נטייל לא ניסע
לעולם לא נטבול עוד מגפינו במימי שלולית עכורה
ואמא תאחז בידיהם ותצרח ותקרא ילד יקר
ילדי שלי המת, ילדי שלי הקר. |
