ולפעמים כשאת שותקת
הלב שלי מתנפץ לשמע הדממה
רסיסים רסיסים נופלים על הרצפה.
את רק עומדת
בוהה אל תוך ליבי המנופץ
שותקת
מנפצת את הרסיסים.
מתקרבת אלי
צעד ודילוג, דילוג וקפיצה
לא מדברת .
מניחה שתי אצבעות דקות על לחיי החיוורות.
שובל שובל של דמעות עושות דרכן במורוד פני, מנקות
את הצביעות. לאט לאט ולא ממהרות.
לי יש זמן.
ולך?
הו כן, שפע של דקות, נמרחות, כמו חמאה על פת לחם.
טיק-טק השעון מספר. טיק-טק. הוא מדבר
את שותקת.
הלב שלי כבר הפך לאבקה.
ידייך כבר ליד שפתי. מפשקת שפה משפה.
אירוטיקה לשמה.
עיניך בוהות בחלל שנפער
חור שחור, בולע כל דבר הנכנס לתוכו. כמעט כמו ליבך.
מצמידה שפתיים, עסיסיות כמו שני דובדבנים. לשון מזדחלת
באיטיות, מגששת. מדברת את כל המילים ששתקת.
עכשיו שלי.
רוח בא ולקח את אבקת הלב שלי איתו.
נשאר רק חור שחור.