תותח, חלול, טנק על, עקיבה מדידה, אש!
יורה!
מטרה, תותח חדל, נהג אחורה מהר!
רעשי שמחה מציפים אותי מסביב, פרגונים של הצוות, צעקות שמחה
שלי...
ובאותו רגע, הידיעה, אם זה לא היה אימון, השמדתי טנק, השמדתי 4
בני אדם.
זה מה שנדרש, לזה אני מיועד, האם אני מוכן?
אני מסתכל מסביבי אל חבריי ותוהה, והם?
לוחמים, כך אנו מכונים, מה זה להיות לוחם?
לוחם הוא אדם הפועל מתוך שליחות להגנה על היקר לו, עד חירוף
נפש וללא פחד.
ובלילות הקרים והשקטים, כל תנועה ורחש נשמעים, ממקומות
חשוכים,
אני לא מרגיש לוחמני באותם הרגעים.
האצבע על ההדק, חתירה למגע, לא מתוך רצון או תעוזה, כי אין
ברירה.
מתקרבים אל מקור הרעש, קנים מכוונים, אך הלב לא מפסיק להתפלל
שמדובר באיזה חתול תועה,
חתיכת צינור שעפה ברוח... לא דריכה, לא מפגע.
האם כך יאה ללוחמים?
בשמירות הארוכות, תחושת השליחות אובדת, בתוך מערבולת התשישות.

בעבודה הקשה בגשם, לוחמים אינם מפונקים, ואני לא יכול שלא
לחשוב על הפוך בבית.
אחרי יום עבודה, שמירות, ניקיונות ומטבח, איני מרגיש כל
שליחות, רק מייחל לשעות שינה.
האם זה יאה ללוחם?
איני מרגיש לוחם, אינני טוב או מוכשר מכל אדם אחר,
לנוכח מציאות קשה, אני עושה מעשה, כי פשוט אין ברירה.
ואולי בעצם זה כל העניין.    
צוות, היכונו לפריקה מהירה מהטנק, צוות פעל.