[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א פ
/
מונולוג2

זהו זמן מה שאני בעולם משל עצמי
לחברה מארחת לי רק בדידותי
יושב ותוהה על מטרת החיים
הבנתי שבעצם כולנו פה אחים
חברים מנסים איתי לתקשר ולאט לאט אני מתחיל להתעורר
לאט ובזהירות אני מבין מה שקורה בעולם
מיום ליום אני מרגיש פה כמו כולם
אומנם מבחוץ אני נראה דיי פעיל
אבל בתוך תוכי יודע זה תרגיל
מנסה להסתיר מה שמרגיש באמת
שבשבילי עוד חלק בעולם הוא מתמוטט
אני מתחיל להבין נזקים שנעשים
על ידי בני אדם ואנשים מושחתים
מבפנים האמת אני מרגיש דיי מופנם
שקט ולבד אני רוצה להיות כמו כולם
אני חושב שאם המוסיקה לא הייתה
והעט והדף לא היו על המפה
אז היה יכול להיות לי הרבה יותר עצוב
כי בלי עטים וניירות,נו זה נושא דיי כאוב
המוסיקה נותנת לי טעם לחיים.
זה הדבר הכי נפלא שכולנו כאן שומעים
מה שיגרום לנו לאושר דיי גדול
כי המוסיקה עולה והכדור הוא עגול







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין כזה דבר
"יותר מידי
סלוגנים".




(מתוך "המדריך
לסלוגניסט
המתחיל" בהוצאת
בוליביה ושות')


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/04 0:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א פ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה