מומלץ לשמוע עם סינגריה-כוכב

עולה לגבעה, לגבעה שלי.
לילה שחור. רק כוכב אחד מאיר.
מסתכלת למעלה "זה הכוכב שלי" מחליטה. "קוראים לו ליאור"
מוסיפה.
נשכבת על ראש הגבעה, חושבת. מספרת הכל לכוכב שלי, לליאור שלי.
חוזרת כל לילה.
באחד הימים כששכבתי על הגבעה, התברר שאני לא לבד.
"דורון" הציג את עצמו.
"אלמוג" הוספתי.
מאותו יום ראשון על הגבעה שלי, אני ודורון היינו בלתי נפרדים.
הגבעה לא הייתה רק שלי יותר, היא הייתה שלנו.
הכוכב- ליאור, גם הוא לא הקשיב רק לי, אלא הקשיב לשנינו.
והידידות שהתחילה, נרקמה לאהבה ראשונה וטהורה.
הנשיקה הראשונה שלנו הייתה על הגבעה.
הסתכלתי לשמיים. דורון הסתכל עלי.
"את כל כך יפה..." אמר לי.
מבטי עבר אליו,פתאום הוא נראה לי כל כך קרוב. כל כך מושלם.
להיות איתו במקום שלנו, שהירח משתקף עלינו.
"תודה..." הסמקתי.
הוא רכן אלי ונשק לי. ממש כמו בסרטים.
הפעם הראשונה שלנו, גם הייתה על הגבעה.
עשינו פיקניק.
דורון הביא לי עוגה בצורת לב. נשקתי לו בחוזקה, מנסה להשתלט על
תשוקותי.
משם זה התגלגל, ואני כבר לא בתולה.
מסתכלת לשמיים בזרועותיו של אהובי.

יום אחד דורון לא בא לגבעה.
"בטח נרדם" חשבתי.
הגבעה שוב הייתה שלי באותו לילה.
נשכבתי על ראש הגבעה. "התרגלתי כבר שהוא שוכב לידי" חשבתי.
דיברתי עם ליאור, כמו פעם.
אבל משהו היה חסר... משהו היה לא בסדר.
קמתי מהגבעה, לעבר הבית של דורון.
בחניה של הבית שלו היו הרבה אנשים, וצעקות. הכל היה כ"כ
מבולגן.
עד שלבסוף מצאתי את עצמי יושבת ליד דורון בבית חולים, מתחננת
אליו שיחזיק מעמד.
אבא שלו ניסה לרצוח אותו. המשפחה התפרקה.
אמא של דורון יצאה בנס. רק דורון. דורון לא החזיק מעמד.
דורון נפטר. נפטר מחריטות אביו. דם מדמו.

יותר לא חזרתי לגבעה.
עד היום.
אחרי 3 שנים שדורון לא לידי יותר, חזרתי למקום שלנו.
לראש הגבעה שלנו, שם כל הזכרונות.
נשכבתי שוב על ראש הגבעה. נזכרת.
הכוכב שלי עדיין שם, הוא חיכה לי.
אבל ליד הכוכב שלי, בצבץ לו עוד כוכב.
"דורון..." אמרתי בשקט.
הכוכב האיר, כאילו ענה לי בחזרה.
דורון לא שוכב לידי על הגבעה שלנו. אבל הוא שומר עלי מלמעלה,
מסתכל על הזכרונות.
עד שגם אני אהיה כוכב, והגבעה תהיה של מישהו אחר.
עד אז.