שבת 9.55  27.07.02

הלכתי לישון.
והנה אני ישנה על צד שמאל שלי, עם הפנים לקיר. בדרך כלל אני
ישנה על צד ימין עם הפנים לחלל החדר, והשולחן והרדיו שעל ידי.
אני כמעט נרדמת ומרגישה פתאום אוויר דחוס מסתובב. אני מרגישה
מין תנועה כבדה של ישות מסוימת. שאלתי את הבת שלי בת ה-14 אם
היא הסתובבה עכשיו במיטה. לא שמעתי רעשים, רק הרגשתי משהו. היא
אמרה שלא. לא שינתה תנוחה כלל.
המשכתי לשקוע בשינה,. עוד לפני המקרה הזה, בצהרים אולי,
הסתכלתי לעבר המטבח. כנראה היה בצהרים כי יכולתי לראות. לא היה
חושך. ובחלל שבכניסה למטבח, אני רואה ממקום משכבי, פתאום,
תפרחת בגוון צהוב מלוכלך, ספירלה גדולה רחבה. כמו תפרחת של
שושנה גדולה. משהו מקומט, מסוגנן. נורא יפה. כמו פרח של שושנה
מוארך. צבע של האוויר. רגע, שנייה והכל חלף. כאילו לא ראיתי
כלל. אבל הרי ראיתי.
חזרה ללילה. אחרי הרגשה של אותו אוויר דחוס וכבד מסתובב,
המשכתי באותה תנומה של לפני שינה. ואני מרגישה שמישהו מסתובב
בבית. יש משהו מפחיד. לא נעים. אני רוצה לקום.
ואיך אני יודעת שקמתי? כי כשקמים החדר נגלה לפנינו. משכיבה על
הגב הדברים כאילו מתרוממים. ואנחנו מתחילים לראות את העליון,
ממשיכים להתרומם משכיבה על הגב, ורואים גם את החלקים התחתונים
של החדר. ובכן, ידעתי שאני קמה, כי החלקים העליונים נגלו לפני,
אחר כך גם החלקים התחתונים, וכל החדר.
אני יוצאת לכוון המטבח. עוד שמתי לב כי אני רואה את חוט החשמל
המחבר את הרדיו לחשמל, והוא שחור. נכון. אני רואה אותו. לא
שמתי לב לדלת הקיימת. אני מתקרבת למטבח, מדליקה את האור. הוא
לא נדלק. מנסה להדליק את האור בפרוזדור, גם הוא לא נדלק. ואני
יודעת שיש חשמל, כי הרדיו עובד. יש גם נורית אדומה עליו. אז מה
זה צריך להיות?
מפחיד כזה. ואני מרגישה תחושה כזו, מוזרה. אני נעה במרחב הזה
של הבית, אני לא מבחינה באיש אבל אני חשה בנוכחות. ואני לא
מצליחה להדליק את האור. מוזר. יש משהו מוכר ובהיר, ברור
בעניין. אבל זה ברקע. כנראה בהיגיון אני יודעת שיש סורגים הדלת
נעולה, מי יכול להיכנס?
אבל יכולה להיכנס רוח, נשמה כל שהיא, לא?
אני חוזרת למיטה. מנסה לקום שנית. הפעם, אני מצליחה מתוך
הדמדומים לקום. עכשיו הדברים לא נראים כאלה ערטילאיים, לא
מציאותיים, עכשיו הגוף גם מחובר, והממשיות משתלטת. לאט אומנם,
אבל היא קיימת. הפעם יש אור. למרות שאני לא מדליקה אותו אני
מרגישה עצמי ממשית, וכבדה. זו אני שקמתי. לא רק נשמתי שיצאה
לשוטט בבית, בעודי ישנה.
קמתי לשירותים, וחזרתי למיטה. הבטחתי לעצמי שזהו, הכל בסדר.
ואכן נרדמתי כרגיל. בלי חלומות נוספים.
בעצם חלמתי.
חלמתי את יענקלה מפריח לי נשיקה בשעת טיול או משהו. אבל רק לי.

וחלמתי על קרובת משפחה מבאר שבע. היא פתאום גם הייתה בקבוצה.
בחדר, כיתה. לא יודעת מה זה היה. היא צחקה, לא דומה כלל לעצמה.
ובכלל עדיין רווקה. לא גרושה ובלי הילדים.


מה קרה לי? אתה שואל.
גם אני שואלת.
אתמול והיום נהניתי להיות במטבח. להכין את הקציצות. עם שחר.
אח"כ הכנתי עוגה. לפי מרשם של חנה, ששחר ביקשה.
וכבר עוד מעט 1.30 צריכה להכין לה פירה. עוד מעט. חייבת קצת
לשבת.לנוח.
מי את, הנשמה שבאה לבקרני באישון לילה?
מי את המטרידה את מנוחתי?
אני כלל וכלל לא רוצה להטריד את מנוחתך. אינני רוצה להבהילך.
לכן אני באה לבקרך בלילה כשאת ישנה.
אינך יכולה לבוא כשאינני ישנה?
לא.
למה?
כי את לא מוכנה עדיין לראותני.
למה?
...
למה אינני יכולה לראותך?
אני לא יודעת. אולי עוד לא הבשלת מספיק.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שאינך מוכנה עוד לפגשני.
אני לא בדיוק מבינה. הרי אני יודעת שאת קיימת. אין לי מושג אם
זו את, או אתה. בעברית נשמה היא נקבה. לכן אני פונה אלייך
כלשון נקבה.
אני יודעת שיש את עולם הרוחות והעולם הגשמי. אני יודעת שאתם
מסתובבים כאן ושם ובכל מקום. קראתי הרבה, ואני מרגישה כל מיני
דברים. אז למה אינני מוכנה לפגוש אותך לא בשינה.
תשמעי, אני חושבת שזה מפחיד מידי. חוץ מזה את כן פוגשת אותי.
אני רוכבת על זבוב במקום עבודתך, את מייד מזהה שזה לא סתם
זבוב. את מייד מבינה שצריך לברך לשלום את הזבוב/נשמה, ואז
הזבוב נעלם. ואת חושבת שהנשמה נעלמת.
כלומר את עוד לא מרגישה אותי ללא משהו גשמי. את עוד לא חשה
אותי ללא עזרת קביים. הקביים בשבילך הם הציפור, הזבוב, בזמן
האחרון אפילו החתול, התחלת לחשוד שהוא לא סתם חתול. שם במקום
עבודתך. ללא עזרת חיות אלו, לא היית מבינה שיש לך קשר איתי.
זה נכון. לולא אלה החיות, לא הייתי חושבת שבאה לבקרני נשמה.
אבל אני כן מרגישה אותך, נשמה, בתור רוח חרישית שמלטפת אותי
בשעת המנוחה.
את רואה, הוא אשר אמרתי, את צריכה אמצעים פיזיים גשמיים כדי
להרגיש אותי. את עדייו לא בשלה לפגשני ללא אמצעי עזר.
מה זאת אומרת? ללא אמצעי עזר? בחלומות אין אני יכולה לפוגשך?
את יכולה, והנה גם פגשת בי בחלום. אבל זה הבהיל אותך. לא זוכרת
איך הלב שלך היה מתוח?
פחות מתמיד, אבל עדיין.
אז מי את?
מה יש לך להסתובב בבית? מה את בודקת?
אני לא בודקת, אני משוטטת בביתך, מברכת, מנקה, משרה תבלינים
מסוימים כדי שיהיה לך כלים להתמודד עם עצמך למחרת היום. שתוכלי
לקום בזמן. שתוכלי להתמודד עם הבת שלך. אני רואה הכל. ומנסה
לעזור לך בכל דרך.
הלוואי והייתי יודעת מי את/ה.
אני מאד רוצה לפגוש את חברי לחיים. ולמסע ובכלל. אולי זה
את/ה.
בעצם אם אני רוצה עוד לפגוש בבן זוגי, זה לאי כול להיות את/ה.
זה חייב להיות מישהו חי. ואתה לא חי.
נכון. אני מנסה גם פה לעזור לך. הנה הכרתי לך לפני כמה שבועות
מישהו. חלמת עליו. זו הייתה עבודת הכנה.
היה רצוי שלפני שתפגשי בבחיר לבך, תהיי יותר עצמאית רגשית.
פחות תלויה, פחות קנאית. יותר מכירה בכוחך, ויותר מקבלת את
חולשותייך. כי אם את חולשותייך עדיין אינך מקבלת לגמרי, איך
תקבלי את של אחרים?
תתחשבי בחולשותייך, תסלחי לעצמך, ואז תכירי אותו. כי הוא גם בן
אדם. גם הוא יש לו חולשות. וצריך לסלוח לו.להבין אותו ולקבל
אותו. גם הוא אדם רגיש בתוך עצמו. גם עליו עברו מספר מאורעות
בחייו. גם הוא אמור להבשיל לקראתך ולקבלך ולהעריכך. מגיע לך כל
ההערכה שבעולם. והוא גם צריך ללמוד להעריך ולקבל.
לא, לא, זה לא יענקלה. כי ראיתי שהשם שלו חלף בראשך. אני יודעת
שהוא לא חלף בראשך לצורך רומן. אבל הנה חלמת עליו מספר פעמים.
גם הלילה. ועוד החלפתם נשיקה אוורירית.
נדמה לי שהתבלבלו לנו היוצרות. אני לא אמורה לומר לך מי זה בן
זוגך. פשוט ראיתי את השם שלו עובר במוחך.
אני יודע (גם אני מדבר פעם בלשון נקבה פעם בלשון זכר, כי אני
בתור נשמה יכול להחליף זהויות. וכך אני עושה. כשארד חזרה
לאדמה, אדע בדיוק איך אני רוצה להיראות). שחלמת עליו ויש
ביניכם קשר מסוים. אני יודע שהוא יבש בעינייך, ואני יודע שאין
לך כלום איתו. אבל אני גם יודע שהוא מרשים אותך. ואת אוהבת
אותו כמו שני בני אדם. את מכבדת, אוהבת אותו. את צודקת, הוא לא
היה מתאים לך. הרגשתך זו נכונה.
אז מי את/ה נשמה?
אני המדריך/ה שלך.


אז למה בחלום, לא הצלחתי להדליק את האור?
כי כשאני מופיעה יש מין קצר חשמלי. משהו הקשור למעגל החשמל
ולאנרגיה שלי גורם לחשמל לא להידלק.