גל נושק לחוף
גומע את לשון האדמה
את החולות רוצה לסחוף
עם כל הנשמה
משתולל בסערה
משאיר את אותותיו על החול
ברכות התעוררה
האדמה אל המחול
פקחה את עיניה היפות
אל תוך הזיה חדשה
נותנת לגל לעצבה כרצונו
מתמכרת לתחושה
לרגע ארוך שכאילו עצר
היא נלכדה בהזיה
עצמה את עיניה, נתנה לו חייה
הרגע ארך רק שניה.
גרגרי החול התגלגלו בחדווה,
ואז חזר הגל אל הים
השאיר לה רק את הקצף למזכרת
אבל גם הוא בסופו של דבר נעלם
כל הווייתה הייתה שייכת לו
בשניה הזאת שהוא חלף על פניה
הסערה חלפה, היא שוב עצמה את העיניים
כשהרוח פיזרה את דמעותיה |
