לכל אדם, יש מקום משלו
שבו יתבודד לשעה
אחד על ספסל סמוך לביתו
ואחר, יתבודד בגינה
יש מי שנפשו, נרגעת על חוף
אל מול, ים וגלים
ונפש אחרת, יוצאת אל הנוף
להרים ושדות ירוקים.
יש אחד שנרגע בלילה בהיר
שוכב וצופה בשמיים
עשרות כוכבים, בשמות הוא מכיר
ידידיו, לשעה שעתיים
אחר יושב, נשען על תלולית
ונחל זורם לרגליו
המים ורוח קלילה חרישית
מנגנים, להקל רגשותיו.
אני, שרוחי לעיתים מתקדרת
בלחץ טרדות החיים
הייתה לי פינה לשיחה משחררת
עם הד, שביתו בהרים
וההד כמו חבר, נענה לקריאה
ויוצא ממקום מחבואו
ומשיב לי בקול, מילה במילה
על מה שקרה, בקולו.
הוא הבין ללבי, ההד הבודד
החבר ממסתור הסלעים
הוא ידע גם לשיר בקול מהדהד
ולשתוק, ברגעי הרהורים
היום ההד ואני, כבר בגרנו
קולנו נפגע מצרידות
אני, לעולם לא אשכח איך תמכנו
אחד בשני, בבדידות.
ואתה, אם יש בלבך הרהורים
והעצב, חותך כסכין
חפש לך הד, מסתתר בין הרים
כי אין חבר, כמו ההד, שיבין...
יולי 2001 |
