הם הלכו בשורה ישרה בקו ישר הם לא ידעו למה הם פשוט הלכו הם
ניסו להיזכר מה קרה אבל הם לא הצליחו הם פשוט המשיכו ללכת בקצב
משולם כל הצעדים שלהם נשמעו כאחד ממש כמו בטירנות הם היו
מרוחים בדם צלילי הירי עדין היו באוזנים שלהם הם רצו להסתכל
אחורה אבל הם פחדו הרוח נשבה על פניהם כמו ביום מושלם אבל הם
כולם חשבו למה זה לא יום מושלם אולי בגלל כתמי הדם על המדים
שלהם או הצרחות החוזרות שלא יוצאת מהראש הם פשוט הלכו ישר הם
חשבו שהם יכולים לברוח מזה שהם ישכחו.

בום נשבר קול השקט כאשר כדור פגע בגב של אחד החיילים שהלך
בשורה הם לא עצרו הם המשיכו ללכת הם לא רצו להסתכל אחורה שקט
חזר סביבם למרות כל הירות שהם לא שמעו "לפחות הוא מת מהר" אמר
הסמל בקול שקט ומלא פחד הם לא ענו הם עדין פחדו השקט הדאיג
אותם אחרי הכול השקט בא לפני הסערה הם מכולם ידעו את זה אבל
כבר מאוחר מדי ללמוד את הלקח קול נוסף של ירי נשמע לידם כאשר
הסמל ירה בעצמו בראש בשניות האחרונות שלו הוא אמר "שהייה נחמד
לשרת איתכם" הוא הוסיף עוד שתי מילים אבל אותם הם לא שמעו כי
הם היו רחוקים מדי.

"הוא הייה אדם נחמד" אמר גבריאל אשר הייה חייל בשנה שניה בצבא
אף אחד לא ענה גבריאל שמט את הרובה שלו מיד ונפל ומת "הוא איבד
יותר מדי דם" אמר רוני שהייה חובש היחידה "נשארנו רק שנינו
עכשיו דניאל" אמר רוני לקח לדניאל ארבע דקות להגיב "כן אני
יודע,יש לך במקרה סיגריה" שאל דניאל "לא!" ענה רוני "אני לא
מעשן" המשיך את דבריו "כמה חבל" אמר דניאל שקולו נשבר לקול של
פיצוץ הוא דרך על מוקש ונפל בשניה האחרונה שנשאר לדניאל הוא
נשבע שהוא ראה את הילד שלו רץ אליו.

רוני נפל על הברכים בוכה "למה" הוא שאל אבל אף אחד לא הייה שם
לענות לו הוא נעמד והסתובב המבט השקט שלו התחלף במבט שאי אפשר
לתאר הוא הרים את הנשק שלו והתחיל לירות מחסנית אחרי מחסנית
אחרי מחסנית עד שנגמרו לו הכדורים הייה שקט לשניה ואז קולו של
כדור שנורה מרובה צלפים שכרגע חוצה את הרוח לשניהם שבר את השקט
היפה ואז פגיעה ישירה בלב רוני נפל על הגב וצחק וצחק וצחק
וצחק...