שקועה בכאב... רוצה לצאת...
אנשים שואלים
את בסדר? רוצה לדבר?
אני רוצה לספר אבל זה לא יעזור
אנשים חושבים שהם יודעים
שהם גם עברו את זה
אבל לכל אחד יש משהו מיוחד
חדש וייחודי רק לעצמו
דבר שאחר בחיים לא יוכל לעזור

ככה העולם בנוי, כאב ואהבה
ואני אומרת, זה יעבור הכל יהיה בסדר
אני רק בשלב הכאב
עוד מעט תגיע האהבה
אני מחכה שנה שנתיים
חודש חודשיים
מנסה להתעלם מהכאב
אבל הוא חזק ממני

מנסה לחשוב, האם יש אהבה?
היא עוד תגיעה?
מנסה לא להיכנע לכאב
לקוות לאהבה, שתגיע כבר!
למה היא כל כך רחוקה?
אני רוצה לרוץ, לראות את סוף הכאב,
את תחילת האהבה
אני רואה שחור, הכל שחור
ימין ושמאל בכל מקום
רוצה רק קמצוץ של אור
קמצוץ של תקווה

אבל כמו תמיד.. הכאב מנצח..
עד מתי זה ימשיך?!
אני מצפה לתשובה...
אך היא לא מגיעה...
זהו! דיי! אני לא יכולה יותר!
אני נכנעת, נכנעת לכאב
שיהרוג אותי! זה כבר לא מעניין...
רק שיעזבו אותי בשקט...
שיתנו לי לישון... לישון בלי לקום
בלי לקום לעולם...