מיכל ערמון / רקוויאם לתמימות |
כוחותינו נשפכים כמו דם
ופו הדוב אונס את בת הים הקטנה
שיר ארס לתמימות שנשכחת
ועוצמת עיניים ומשוועת לישון
לשכוח
לחלום חלומות
תמונות נצרבו שם, בראש,
בזדון?
נשרפת בכמיהה משובחת
וחושבת עליו וחושבת על פעם
וחושבת
ולא מצליחה
להפסיק
הטירוף
מי ידע להסביר?
הדבר עוד יביא לי כאן נחת
נושכת שפה, טעם של
דם?
מתענגת,
עבר,
עכשיו שרים רקוויאם
תמימות ממולחת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|