ויכוח סרק על דבר מיותר.
למרות הכל הרגש כלפיה נשאר.
חש בכאב כלפי העבר
האופטימיות שלה כלפי היא דבר מיותר!
את עצמי אני שואל. האם אני בן אדם רע?
אם החלטתי לשחק עם לב בחורה ?
למרות הכל לי כאב. אז למה בעצם לא?
אז זוהי גם זכותי לגרום כאב. מה לא?!
אולי אני נשמע כמו ילד קטן. אז מה מי טען שאני בוגר אחראי?
אחרי הכל אני חי גם ובעצם רק "בשבילי".
העולם הרי אותי סובב. אז למה שאני היחיד שיסתובב עם כאבים
בלב?
אני שומע את המחשבות האלה מתרוצצות בראשי.
אז למה לא? הרי זו היא מחויבותי לקרוא דרור לציפור נפשי!
לא לפחד לשחק משחקים. או לרסק לבבות. הרי עושים זאת כולם
מה אני לא חלק מהעולם???