זה כואב כשהוא
שוב אומר
שהוא אוהב.

המגע שלו כבר
רחוק, נעלם, מתפוגג
לו באופק.

ואני בוכה על
נילים שלא הספקתי
ללחוש באוזנו.

ואכתוב את המילים
ואלחש בלילות תפילות,
אך הוא לעולם לא ישוב.

מתחת לעץ אשב לי
בצל, ואכתוב לו עוד
פתק, עוד מכתב.

אספר כמה אני אוהבת,
וכמה חבל שהוא הלך,
וישאר כתם דמעותיי על הדף.

ואם ישוב הוא אי פעם,
יראה חריטה על העץ,
כאן הייתי פעם ותפילה לך נשאתי בלב.

והשעון יצלצל, יתקתק, וימשיך
הוא ללכת, אף כאב ודמעה
לא עוצרים את הזמן.

וישב הוא מתחת לעץ,
והרוח תלחש באוזניו
את מילותיי.

מילות אהבה שיצאו מגרוני בדמעות,
געגעוע, כעס, ופגיעה,
על כך שהלך ולא אמר לי מילה.

ואני כבר אינני כאן,
זמני חלף עבר
אך אהבתי כלפיו תישאר לעולם.