ובזמן שאני יושבת ומנסה לחשוב על משהו מצחיק להגיד, אתה מסתכל
בעיניי ולא אומר מילה.
השתיקה שלך, הצורך שלי. רק שזה לא יגמר לעולם. כל רגע, כל
נשימה שנעתקת ממני כשאתה לידי, חוזרת אליי כשאתה נושק לי.
וכשאתה לא פה, כשאתה נמצא רחוק אני יודעת שאתה לא באמת שם,
שאתה לא באמת רחוק ממני. אני יודעת שחטפת אותי למסע הזה שלך
לדרך הלא ידועה והכל כך רחוקה משאר העולם.
כשניסו לחפש אותי, אף אחד לא מצא - נחטפתי, עם זאת אני הכי
בטוחה בעולם.
נחטפתי מההווה מהעתיד, והעבר שליד שנינו נראה כה מרוחק.
החלומות, האשליות, את אותם הרגעים שלי אתה מנפץ. ואני בטוחה.
כשהייתי קטנה הדבר היחיד שרציתי הוא מישהו אחד, שיאהב אותי,
יפנק אותי, יהיה איתי- שיגרום לי להרגיש אישה. פגשתי אותך -אני
כבר לא ילדה קטנה יותר.
ההווה והעתיד שלי מתחברים ורואים רק דרך מחילה אחת, אותה מחילה
שממנה נובע כל האושר והאור בעולם, אותה מחילה שאתה בחרת, אותה
אחת שאתה הראית לי, המחילה הזו שקראת לה "אהבתנו".
והמחילה ארוכה והרצון להגיע אל סופה לא מתקרב. גם ברגעים של
חולשה, של צורך בלשאוף - העגמה, גם ברגעים האלו כשהכל קופא -
הרצון לצאת לא מגיע.
כי אני יודעת שאת הכל אני מקבלת, כי אני יודעת שזו דרכי היחידה
לשרוד, כי אני יודעת שאני אוהבת אותך.

את האור אתה תספק לי.
את האוויר לנשימה אתה תספק לי.
את האושר הנצחי אתה תספק לי.
את ההווה והעתיד אתה תספק לי.
את הירח והשמש אתה תספק לי .
את הכוכבים.
את החלומות.


את האהבה - נספק שנינו.

הזמן חולף לו, והשמש והירח מתעייפים ושנינו פה למטה - שנינו פה
ביחד.
שנינו פה - מאושרים.