"הפעם זה הגיע לי עד פה", גבירת הלילה העבירה את ידה מעל ראשה.
"לא מעניין אותי מה אתה חושב, לי זה הספיק " אמרה והשליכה את
צעיפה הכסוף על האמרגן שלה שישב על כסא עץ בפינת החדר.
ג' מאדי, קראו לו. הוא היה גוץ קטן ורחב, את מעט שערותיו העביר
על הצד כדי לכסות את ראשו המבהיק. הוא הביט בגבירת הלילה ועל
פניו היה נסוך חיוך טיפשי ומלא רווחים נטולי שיניים.    
"בחייך מרים את יודעת שככה זה תמיד עם חיילים, את מקפיצה להם
את ההורמונים עם הלב הרחב שלך"
"מרי בשבילך, קודם כל". גבירת הלילה תיעבה כל דבר שהיה קשור
בשם נעוריה - מרים אוטיל." חוץ מזה, זה מה שמקפיץ להם את
ההורמונים" ובדברה אחזה את שדיה וחשפה אותם לעבר העולם.
"טוב, אין לנו זמן לזה עכשיו, בואי נסתלק מכאן לפני שניהרג"
הזוג שנראה כמו יפהפייה ושומה של יפהפייה, ארזו מהר ויצאו
מהאוהל שהוקצב להם. מרי זכתה למחיאות כפיים שנמהלו בהלמות
תותחים שהרעידו את האדמה. אחד הלוחמים לחש לג' מאדי
"לאימא אדמה יש גזים", ותקע לג' מאדי מרפק בצלעותיו.
ג' מאדי לא היה במצב רוח לבדיחות, הוא לא היה גיבור גדול ורצה
להימלט מהחזית כמה שיותר מהר. הוא נכנס לגליפה (רכב בעל ארבע
גלגלים שהיה מיוצר בדגם אחיד בכל דלג). הם הספיקו להגיע עד
לשער המצול כאשר נשמע פיצוץ עז וקרוב. האוהל הגדול ששימש
כמפקדה, חטף אותה ישירות ונעלם כליל. בין ההרוגים היו כאלה שלא
נותר מהם מה לזהות, אבל אחד מהם היה זיהוי ודאי. גרי, מפקד
הכוחות המשוריינים של דלג. מפקד בדרגת ג'ליד משי - שתי דרגות
מתחת לראש הצבא כולו.
גבירת הלילה וג'מאדי היו עוף מוזר בלוויות גרי, הם חשו מעין
חובה להגיע ללוויית האדם אשר בידרו רק שלשום. זו הייתה לוויה
צבאית רשמית בהשתתפות ראשי הצבא והשלטון.
ע"פ האמונה בדלג, אדם מת שלוש מיתות: באוויר, ביבשה ובים.
ראשית, הועלתה הגופה לאוויר ע"י בלון שמולא באוויר חם. בעודו
באוויר נאמרה ברכה לנשמת המת בתקווה שתעלה מעלה. לאחר מכן הוא
כוסה בעפר וחול והונח על האדמה. לאחר הברכה השנייה נשרפה הגופה
לאפר ולסיום פוזר האפר בים תוך אמירת הברכה השלישית. בכך
נסתיים הטקס.
אופיו המיוחד של הטקס שנשתמר במשך שנים רבות, למרות הקדמה, דרש
את סמיכות בתי הקברות לים. הטקס ארך זמן רב והיה, עם כל הכבוד
לנפטר, מייגע. לכן ברבות השנים הפך טקס מעין זה לנדיר והתפתח
תחתיו טקס עממי פשוט יותר ובמתכונת מצומצמת.
לאחר הטקס התפזרו האנשים וצבע התכלת של המדים התחלף שוב בצבע
הדשא הירוק.
באחת הגליפות האחרונות לצאת ישבו זוג מוזר, בחורה יפהפייה
וגוצון מקריח.
"תשכח מה שאמרתי לך" לחשה מרי.
"אמרת לי הרבה דברים, מה הייתי אמור לזכור?" שאל ג' מאדי.
"בקשר להופעות בחזית, תשכח מה שאמרתי"
"אז את רוצה להמשיך עם ההופעות ללוחמים?" שאל ג' מאדי בחיקוי
איום של אדם מופתע.
"אני לא יכולה להפסיק, זה כ"כ מגיע להם", גבירת הלילה החלה
לבכות ללא מעצור.
"בכל זאת יש בה לב רחב", חשב ג' מאדי לעצמו ולחץ על דוושת
המאיץ.