אני מתהלכת עם תחתונים כתומים ברחבי הבית, כל החלונות פתוחים.
אין לך מושג איך זה מרגיש הא...? אין לך תחתונים כתומים. אצלך
כולם בצבע ירוק דהוי...

האויר נכנס פנימה ואני מרגישה אותו עובר לי על הפנים, הצוואר,
מחליק בין הרגליים... מגיע לאיבר המין ונושק לו במגע של רוח
רכה.

אני מטופפת בחלל הגדול שנוצר אחרי שהזזתי את השולחן, הטלויזיה
וכל הכורסאות הצידה. אני מדמיינת שיש לי סטודיו משלי. אני
יכולה לרקוד בו כל היום.
השיער שלי מתפזר מהרוח לכל הכיוונים, הוא חלק משום מה... באמת
שזה כיף. אני מרגישה כמו לואיסנה. מואי כיף...

אני תמיד מרגישה ככה אחרי שאני עצובה. כאילו שאני יכולה לנגוח
בכל העולם עם הסטודיו הזה שלי... שלאף אחד אין כזה. גם לא לאף
אחת.
אני הרקדנית הכי טובה בעולם, אני אגם הברבורים אני.
אני גם שרה הכי יפה... שופלן.
אין עלי אין.

אני הכי יפה בעיר, נכון מראה?! אני יודעת, אני הכי יפה...
אני מוכשרת, יצירתית. בעלת חוש דרמתי-מוזיקלי-תנועתי מצוין.
חוש קצב בלתי רגיל.
אני דוברת שש שפות, פיקחית וחריפה.
אני פלפלית אני.
יש לי אינטואיציה נשית של אישה! אינסטינקטים של נמרה...!
ררראוורר...

אני אוכל אתכם, אני ענקית. אני אבלע את כולכם.
אני אכרסם אותך, חסר כישרון שכמותך, אני אוכל אותך בלי מלח.
אבל אני לא. איכסה, אני שונאת אותך. אתה בכלל לא טעים.
גם התחתונים הירוקים-דהויים שלך לא טעימים. בעצם הם נורא
מגעילים... הם לא מכובסים בכלל...
ויש לך ריח נורא שם למטה... אולי תתקלח?!
ותחפוף... אולי תחפוף?!
אתה יודע... זה כיף להיות נקי. מואי כיף...