הסיפור הוא מוזר ויש אומרים מטורף.
הסיפור הוא על האנשים מארץ הדף.
בארץ הדף הכל שם חלק, ולפעמים תראו ילד כל כך מתקתק.
זה סיפור קצת הזוי ומלא שיגעון.
זה סיפור שעצמו הוא אחד למיליון.
בארץ הדף חי לו מר עיפרון, שכתב וצייר וצחק כמו ילדון
עיפרון הוא אהב מאוד לצייר ולכל מקום הוא היה ממהר.
אך בעייתו הייתה קצת אחרת, תמיד הוא ביקש וייחל לגברת, כי את
מר עיפרון אין מי שיעודד, מר עיפרון היה עצוב ובודד.
והיום שהגיע ובו זה קרה, מר עיפרון הכיר קערה, וחשב: האם יתכן
שזו היא?, האחת שארצה שתהיה לצידי?
אך מר עיפרון ניסה וללא הצלחה, כי הוא עיפרון והיא קערה.
בהמשך הוא הבין שזה לא העניין, והתאהב גיבורנו בלבנה של בניין,
אך איך יכל זה להיות הגיוני?, והקשר נגמר כשאמר: "זו לא את זה
אני!"
הוא חזר, וניסה, ואמר לא אוותר! התאהב עפרוננו בידית מקרר.
האין מגוחך כבר כל הסיפור?, ולכולנו ההמשך הוא כבר די ברור.
הידית מקרר היא ולא כלי כתיבה, ועפרוננו בבכי נפרד ובכה.
דמעותיו היו על מר גורלו בארץ הדף, על בדידותו הקשה, רק לגברת
הוא שאף.
ואז פתאום כך וללא הודעה.
היא הגיעה והיא היתה ממש כמו תפילה.
זו הייתה מחקית בתו של המחק, ועפרוננו שמח וצהל ושרק, כי סוף
סוף עפרוננו מצא לו גברת
שלא מאחרת ולא ממהרת.
זה היה מתוק ממש כמו ממתק.
לעפרוננו יש גברת הבת של מחק!