קרה לכם פעם , שהתעוררתם בבוקר וקלטתם איזה בנאדם אתם?
אתם יודעים למה אני מתכוונת. אתם הרי מהתחילה של ההתחלה.
מקוטלגים , עוברים מצנצנת לצנצנת , נלווים כל פעם מחדש לתווית
אחרת.
גם אני ברוב תמימותי , קמתי משנתי בבוקר אחד לעבר השגרה.
פקחתי את עיניי ,והעפתי מבט לעבר הבחור שהיה לצידי. כן גם הוא
עוד מוצר של החברה. כלוא בתוך הצנצנת שלו, עם התווית שלו שעד
לפני שנתיים היתה בכלל תווית אחרת.

ואני הרי, כבר כל כך מסוקרנת. מה התווית שלי? אני רוצה לדעת מה
אני! הרי גם אני בדיוק כמו הבחור לידי, עוד מוצר של החברה.
שבסה"כ רוצה לדעת לאן היא שייכת, כיצד היא מקוטלגת.
הצמדתי את פניי לזכוכית, ניסיתי בכל הכוח לראות מה כתוב על
התווית שלי. אבל לא הצלחתי. ניסיתי לפתוח את מכסה הצנצנת
שמעליי, אבל לשווא "לעזאזל" .
איך זה שאי אפשר לפתוח את הצנצנת? הרי רק מבחוץ אצליח לקרוא את
התווית.

פתאום עלה במוחי רעיון חדש , אני אבקש מהבחור לצידי להקריא לי
את מה שכתוב על התווית! הרי הוא נמצא מחוץ לצנצנת שלי והוא
מסוגל לקרוא את מה שאני לא מצליחה. סימנתי לו עם האצבעות,
לבסוף הוא הבין את הרמז, העיף מבט לעבר התווית שלי וגיחך.
"מה כתוב?" שאלתי. אך הוא לא הפסיק לצחוק, מסתבר שהמידע
שהתווית הכילה מאוד שעשע אותו.
"נו?!" אמרתי בכעס. לבסוף הוא נרגע, הסיט את שיערו מעיניו,
הביט לעברי ואמר בדרך הכי פשוטה שאפשר לומר "פריקית בשקל".



"מי הדביק את התוויות?
ומי החליט איך כדאי לחיות?..אם כדאי לחיות בין בני אדם"
         - נמרוד שיקלר-