אל מול עיניי אראה רק דם.
קמילה, התפוגגות וסבל.
אצפה ברשע האדם.
בערכינו נהפכים לזבל.
אבל למי איכפת...
צפיתי בנימת ייאוש,
בכל הצחוק מלא הבוז.
רק אכזריות אמצא בצחוקם ואבוש,
אושר תמצאו בערך הבזבוז.
אבל למי איכפת...
בתוך הסדר המופתי,
אראה אני את טירופכם
וכשסופית תוסר לה שפיותי
אצטרף גם אני אל שורות הגוויה - אליכם.
אבל למי איכפת, בטח לא לי...
אחזה אני בקדמה בלצון,
מטושים עד פצצת אטום.
חקרתם מרחבי החלל החיצון,
אך את עולם ילדותכם השארתם יתום.
אבל למי איכפת? לכם? לי?
לו? -
לא...
הבל הבלים הכל הבל,
כל הדברים יגעים,
אין זיכרון לראשון בסבל
ואין לאחרונים.
אבל למי איכפת?
לכם? - כן!
לי? - לא...
באסימפטוטת קיומי אמצא את האור...
על נהרות בבל
ישבנו גם בכינו
כי נטשנו את האל,
בגדנו באבינו.
אבל למי איכפת?
לי? -
לכם? - מי אתם?
האבות אתם ותאכלו בניכם?
אשב אני ממרום רוחי,
אצפה במעשי שכלות.
אצפה במנהגי עמי,
אצחק את צחוק האלוקות.
וביושבי על ענני האור,
אצפה בחיזיון דין קרב ובא,
וכשעל ראשם יומט חורבן כה טהור,
אפרוץ בצחוק ספוג טירוף ואהבה!
אבל למי איכפת?
לו? - הומור כמובן...
לכם?- ממיטי החורבן?
ולי? - כן...לא? אולי... לא זוכר...
האובדן... |