כמה ימים לפני שכולם התגייסו ונשארתי לבד, יצאנו לשתות ולדפוק
את הראש בפאב מסריח במרכז. בערך 20 חבר'ה יוצאים להתמסטל ואחר
כך כל המדינה מתפלאת שיש תאונות. מטומטמים.
כל הדרך לפאב שרנו את אריק לביא, די אירוני כשלעצמו, כי את
אריק לביא אפילו סבא וסבתא שלי מכירים, מי יודע, אולי אפילו
אוהבים.
אהבנו לנסוע לכל מיני מקומות שאנחנו לא מכירים, מנסים לנחש
איזו סוג מוזיקה תהיה, באיזו פינה יהיו מקבצי בנות והחשוב מכל,
עד כמה השירותים שלהם יהיו מסריחים. אהבנו בעיקר לנסוע במכונית
של עמית, כי יש שם המון מספרים דיגיטליים שרצים לך מול העיניים
ואתה לא יודע למה הם שייכים. חשבתי שהערב התחיל בטוב וגם ייגמר
בטוב, אבל הסתבר שאולי היה לנו מזל למצוא חניה קרובה, אבל
להיכנס לא, כי לא היה מקום לכולם, הצעתי שנתפצל אבל אז חבר שלי
(שהוא לא באמת חבר, אני סתם איתו בשביל להציץ לאחותו במקלחת)
צעק עליי והתחלנו ללכת מכות ובכיתי, מזל שאייל הפריד אחרת
הייתי גומר אותו.
אחרי כמה דקות של רגיעה זרקתי זין ונכנסתי למועדון עם עוד
ארבעה חברים שלי מהיסודי, בזמן שכל האחרים נשארים בחוץ ומקנאים
בנו על המלצרית הכוסית שקיבלנו.
המטומטמים האחרים לקחו את הרגליים והתקפלו לאיזה פאב מסריח בשם
"הקוף המזמר", שגם הבעלים שלו נראים ככה, בזמן שאנחנו נהנים
לנו מלצפות בטוסיק המענטז של המלצרית.
היה ממש כיף ואפילו זיו וישי, שאף פעם לא שותים, דפקו את הראש
ועשו דברים מצחיקים עם הלשון, עד שהתענוג הזה נגמר בצורה לא
יפה כשזיו נגע למלצרית בתחת והעיפו אותנו משם.
בדרך חזרה נסענו בזיגזגים והבטן שלי הסתובבה כמו רולטה רוסית.
ברמזורים של העיר עשינו תאונה קטנה עם המטומטמים האחרים שהיו
ב"קוף המזמר" וזה שהלכתי איתו מכות מת במקום.
כנראה שצדקתי שהערב הזה ייגמר בטוב.