שני מיכאלי / ציפור הישועה |
לנום אל תוך זריחה -
שגרת יומי המטרידה.
וכי מה אספתי אליי בין השמשות?
הבלים!
אף לא טיפת אור,
רק אותה ריקנות הגדלה לה עם השנים.
נספגתי אל חלומותיי זמן רב מידי...
וכעת
משאבדתי שוב באותו הגן,
אשב לי תחת אותו עץ רעוע...
ממתינה לנפילתי הקבועה
וקוראת לך בקול צרוד
ציפור הישועה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|