|
א.
אתה
צודק בויכוחיות.
המלים המתעוררות
מפוררות במקצת
את
תחושת הבטן המתהפכת
אתך.
ב.
הכל נשכח
הכל נסלח
אולי אפשר
אחד נוסף
הכל נסלח.
הכל נשכח.
אולי, אפשר
חיבוק נוסף?
ג.
אני אלבש את השמלה האפורה
(זו שאף אחד אינו אוהב מלבדי)
ואקריא לאפלולית המאזינה, המאבכת
"לא כעסתי.
השתפנתי."
הקהל ימחא כף וישתעל בנימוס
אני ארכין ראשי,
אתה תישען ליד הבר
אור עמום יזהיר פנייך
תביט בי באותה הבעה רכה
אני אזלוג לקהל
וארד מהבימה. |
|
|
כשאני שולחת את
לחמי, לאן הוא
מגיע?
ומי שאוכל אותו,
זה טעים לו
בכלל?
ואם עד שהלחם
מגיע הוא כבר
קשה ומלא עובש,
מה אז עושים
איתו?
אחת שואלת כ"כ
הרבה לפני שהיא
מוכנה למסור
אוכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.