|
א.
אתה
צודק בויכוחיות.
המלים המתעוררות
מפוררות במקצת
את
תחושת הבטן המתהפכת
אתך.
ב.
הכל נשכח
הכל נסלח
אולי אפשר
אחד נוסף
הכל נסלח.
הכל נשכח.
אולי, אפשר
חיבוק נוסף?
ג.
אני אלבש את השמלה האפורה
(זו שאף אחד אינו אוהב מלבדי)
ואקריא לאפלולית המאזינה, המאבכת
"לא כעסתי.
השתפנתי."
הקהל ימחא כף וישתעל בנימוס
אני ארכין ראשי,
אתה תישען ליד הבר
אור עמום יזהיר פנייך
תביט בי באותה הבעה רכה
אני אזלוג לקהל
וארד מהבימה. |
|
|
טוב, תראי,
בתיה... לא
התכוונתי להעליב
אותך. לא, לא
אמרתי שאני
מתחרט על מה
שאמרתי. אני
עדיין לא חושב
שאת יותר חכמה
מהנעל השמאלית
שלי, אבל לא
התכוונתי להעליב
אותך, התכוונתי
לעזור לך להגיע
לאמת.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.