עומדת על דשא רטוב, בין קהל רב של אנשים.
לוחשת בשקט, המילים בקושי יוצאות.
מגוללת מילים רכות על הלשון.
עוצמת עיניים.
עכשיו זאת רק אני. לבד.
מתרכזת במילים.
לאט לאט אפשר לשמוע אותי.
המילים הופכות מוחשיות.
פוקחת עיניים.
מתבוננת באנשים ששרים איתי וביחד איתם, אך עדיין לבד,
שרה במן גאווה מפתיעה -
"ירושליים..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.