כמו בכל בוקר בחודשים האחרונים מקדים יאיר להגיע לעבודה.
שחלילה לא תקדים אותו בבואה.
הוא לא יוותר על הצורך האובססיבי לעקוב אחר התחברותה
הראשונית לרשת המחשב... כשידע שהמרחק בניהם התקצר עד כדי קומה
אחת בלבד יחוש הקלה מסוימת בעומס האבן שהתיישבה לא מכבר בליבו
ומאז לא מפסיקה להעיב על התנהלות חייו. אם תתמהמה ותאחר
להבליח, יחל מוחו הקודח לתור אחר סיבות אפשריות לפשר העיכוב.
אולי נשארה בביתה כדי למלא אחר צורך נפשי חזק לנקות ולהבריק
את הבית כמה שיותר. אולי נבצר ממנה להגיע מפאת איזו שפעת
מזדמנת. אולי בנה הקטן שוב קרקע אותה בשל בריאותו הרופפת
ונטייתו לחלות לעיתים קרובות.
אולי העדיפה לחלוק את הבוקר במחיצתו של מאהב אלטרנטיבי. אולי
שוב צפתה בהקלטה של אחת מסדרות המתח האהובות עליה עד השעות
הקטנות של הלילה ולכן התקשתה לקום בבוקר. אולי יצאה לעבודה
בזמן, אך פקק תנועה בלתי צפוי מעכב את הגעתה.
לאחר שוידא שהגיעה, יבקש לצמצם את המרחק בניהם עד כמה שניתן.
הוא יבקש להרוות את צימאונו בכוס תה מהביל שיכין בקומה שמעל
תוך שהוא משתהה במכוון במתקן המים. אולי תוך כדי חליטה היא תצא
מחדרה במלוא הדרה ותופיע כאפרודיטה העולה מקצף גלי הים על גבי
צדפה. אז יתופף ליבו לנוכח התקרבותה בקצב הולך וגובר. מבטיהם
לא יצטלבו כדי לא להעצים את המבוכה ההדדית שממילא כבר צפה
ועלתה בד בבד עם התקרבותה אליו. לאחר שצדה זווית עינו האחת את
דמותה, חש הקלה נוספת למרות ההתרגשות הגדולה שאחזה בו לנוכח
הזיעה הקרה שאפפה אותו והלמות קורנס ליבו שלא נתן לו מנוח.
הוא שב למקומו רגוע יותר לאחר שקיבל את מנת הסם הראשונה שלו
לאותו יום. לאחר בצוע מספר משימות עבודה שגרתיות החל לפתע לחוש
בגופו שוב את אותם אותות ראשונים של תחושת ה"קריז" המבשרים
כמיהה ורצון עז להימצא בקרבתה או לפחות להתחקות מרחוק אחר
עקבותיה, כשרגל ימין מתחילה לנוע בעצבנות בתנועה אנכית, במקביל
לתיפוף באצבעות ידיו, מה שמעיד על חוסר שקט נפשי. הצורך העז
שאחז ביאיר לאותו סם אנושי, ניכר היטב על גופו בכמה תופעות
פיזיולוגיות בולטות כגון עוויתות בלתי רצוניות של אזור הגב
העליון, כאבי ראש באזור הרקה השמאלית, חום גוף עולה ותחושה של
מועקה כבדה באזור הבטן.
כדי להפיג ולו במעט את מצוקתו החל יאיר להתחקות אחר עקבותיה
ברשת המחשב.
אולי יש בכוחה של הקרבה הוירטואלית להקהות קמעה את חידודי
הכאב הנובעים מהריחוק הפיזי. ואכן יאיר שהייתה לו את היכולת
הטכנית, סיגל לעצמו את ההרגל הספק מגונה ספק מבורך, שאנושיות
ולקות מוסרית משמשים בו בערבוביה, להתחקות אחר מקצת מפעולותיה
ברשת המחשב.
בצהריים עולה יאיר לסעוד בחדר האוכל. בדרכו ישהה עצמו בפרוזדור
הסמוך לחדרה, תוך שהוא מטה את אוזניו הזקורות. אולי יתמזל מזלו
וישמע את קולה הענוג בוקע מאחד החדרים הסמוכים, מה שמחד ירגיעו
מעט ומאידך יעצים את תוגתו. הנה היא יוצאת מחדרה ושמה פעמיה
לעברו. הוא נקרע בין הרצון העז להישאר במקומו עד שתחלוף על
פניו באדישות קורעת לב ובין הרציונאל המורה לו להתרחק לטובתו
במהירות מזירת האירוע. לבסוף, מבלי שיספיק לקבל החלטה, קפא
גופו במקום כישות אוטונומית ללא יכולת לנוע לכוון כלשהו. פניו
החווירו כסיד וליבו החל להלום בקצב הולך וגובר. הוא בהה
ברפרודוקציה המפורסמת של מגריט - יונה ורקיע, שהייתה כבר שנים
תלויה על הקיר. כאילו שנתקל בתמונה לראשונה בחייו.
הוא אימץ את אפו לעמוד על סוג הבושם שנדף ממנה. הוא היטיב
להכיר מקרוב את שלל הבשמים שהיו ברשותה. תמיד הקפידה להחליף
בשמים מדי יום. כאילו ביקשה לבלבל מסיבה בלתי ברורה את כל מי
שביקש לזהות את נוכחותה הטריטוריאלית באמצעות הריח שנדף ממנה.
הוא זיהה בוודאות את ניחוח המדאם לנווין 2430, והחל מייד לחטט
בנבכי מגירות זיכרונותיו בכדי לקשר בהצלבה בין הבושם לאחד
המפגשים האחרונים שהיו בניהם. תוך שניות ספורות נזכר במקום
ובעיתוי, ומיד נתקף בגעגועים עזים לאותה תקופה נפלאה שהייתה
בניהם ואיננה עוד. היא, אגב, תמיד התפעלה מהזיכרון המופלא שנכן
בו יאיר לתיאור אירועים רחוקים שחווה לפרטי פרטים.
הוא שב לחדרו וממשיך בעבודתו האפורה כשהמפגש עם עמיתים לעבודה
משפר במעט את מצב רוחו הירוד. כל צלצול טלפון מקפיץ אותו
ממקומו וגורם לו להחסיר פעימה, בתקווה הזויה שאולי זו היא מעבר
לקו המבקשת לדבר אל ליבו, שיחדשו את הקשר שנקטע באכזריות ימים
אחדים קודם לכן במטרה להיגמל זה מזה. האכזבה תמיד לא תאחר
לבוא כשמעברו השני של הקו ימצא עמית כלשהו לעבודה שיבקש סיוע.
יאיר נהג לאמץ במהלך יום העבודה גלגל הצלה שבאמצעותו קיווה
לצוף ולא לטבוע לתוך
סערת הנפש שתקפה אותו. רק שעם הזמן גילה כי ההתלבטות אם לבחור
באותו גלגל ההצלה או אם לאו, הייתה בעצם בחירה שבין נבלה
לטריפה. בין תחושות של צער ומלנכוליה לבין תחושות של עצבנות
וחוסר שקט.
לאחר ששקל את האפשרויות, העדיף להרגיע את עצמו למרות המחיר
הכבד ששילם. הוא סיגל לעצמו נוהג קבוע להיכנס מדי יום לתוכנת
הדואר האלקטרוני ולקרוא בשקיקה מכתבים ששלחו זה לזו בתקופת
הזוהר שלהם. פעמים התעמק באחדים מהמכתבים והתרפק על תוכנם,
ופעמים אחרות הסתפק ברפרוף מהיר מתוך צורך נפשי לחוות מחדש ולו
וירטואלית את אותה תקופה בה פרחה אהבתם, והיו לזוג יונים
המוכים בסנוורים.
הייתה לו ליאיר מן אובססיה של נוסטלגיה להתרפק על עברם המשותף,
תוך שהוא מנסה להחזיר שוב ושוב את מכונת הזמן לאחור, על מנת
לנסות ולחוש מחדש ולו לרגעים ספורים את אותן חוויות שהפעימו
אותו פעם. גם אם כעת שוחזרו במוחו באורח רעיוני בלבד, הייתה
בהם את העוצמה הדואלית , מחד לנחמו ולהרגיעו ומאידך לצבוט את
ליבו ולדכדכו. היה לו ליאיר את היצר המזוכיסטי הספק הרסני ספק
בונה להתרפק על סיטואציות חווייתיות המובילות לכדי כאב וצער
ולו רק כדי לחוש את אותה תחושת לאות הכול כך מענגת, מלטפת,
מרטיטה. הוא פתח התמכרות יומיומית בלתי נשלטת לעבור שוב ושוב
על אותם מכתבים, למרות שכבר הכיר את כולם בע"פ. ככל שבחן את
המכתבים, כך התקשה יותר להאמין כיצד מאיגרא רמה של אהבה ללא
גבולות נחתו לבירא עמיקתא של ניתוק וניכור.
יאיר, שמאז ומתמיד היטיב למשוך ידו בעט, או יותר נכון במקשי
המקלדת, נהג לשלוח לה בדרך כלל מכתבים יחסית ארוכים ורהוטים
המנתחים את מערכת היחסים בניהם. הוא נהג לחשוף את רגשותיו ללא
מעצורים.
היא שהייתה הרבה יותר מאופקת וסגורה לא נהגה להכביר במילים.
מסריה היו תמיד פשוטים, קצרים, קולעים, נוגעים, ללא שמץ של
סופיסטיקציה.
"מה שלומך חמוד?
כדאי שתדע שאני מטורפת עלייך..."
דנה
"למה אתה לא מתקשר. אני מאוד מודאגת. מה קורה לך?
מתה עלייך."
דנה
"יש לי קונפליקט פנימי והאמת שאני לא יודעת מה עדיף על מה.
להיות איתך בעבודה
או להיות עם תומר ורועי החמוד בבית"
שלך
דנה
"כשאתה לא איתי, אני לא מפסיקה לחשוב עליך ולו לרגע"
אוהבת מאוד מאוד מאוד מאוד...
דנה
"חמוד שלי מתוק. תודה על השסק שהבאת לי
היה לי מאוד טעים" תודה רבה
אוהבת אותך
דנה
"תכתוב לי בבקשה. אני מחכה ל-מייל ממך"
דנה
"היה לי נורא כיף איתך אתמול"
מתה עלייך.
דנה
"מתי אתה יוצא?
אני אתקשר אליך לאוטו"
דנה
"לאן אתה רוצה ללכת אחרי העבודה?
תודיע לי מה אתה מחליט נשמה שלי"
דנה
"אתה נורא מעליב. נראה לי שאתה לא לוקח אותי מספיק ברצינות"
דנה
"בא לך שנצא לאכול צהריים ביחד היום"
אם כן אז תודיע לי"
דנה
"מה שלומך חמוד?
מתגעגעת אליך מאוד מאוד מאוד
דנה
"מתה עליך בטירוף"
דנה
"בכל דבר שנתקלתי בו במהלך השבת. חשבתי לעצמי, מעניין מה דנה
הייתה חושבת?
אתמול רינתי הקטנה סיפרה לי בדיחות נורא מצחיקות. כל כך רציתי
שתשמעי אותן
גם את"
שלך
יאיר
דנה תגידי, מה זאת אומרת שאני חש כסומא באשר לאפשרות שיש בך אי
אלו חסרונות, כמו שיש בדרך כלל בבני אדם, ולעומת זאת אני מיטיב
לראותך כפי שאת, כאסופה של יתרונות, כשאין בכוונתי לשנותך?
אוהב אותך
יאיר
"דנה, את לא מתארת לעצמך איזה דבר אדיר זה שאנחנו כל הזמן ביחד
בעבודה.
שבועיים ביחד כאן אקוויולנטים לחודשיים של יחסים אקס
טריטוריאליים.
דנה, נשמה מתוקה שלי אני מחבק אותך חזק חזק חזק.
מת עלייך ממש"
יאיר
"דנה נשמה שלי
מזל טוב במלאת לך עשרים ותשעה אביבים.
ששבילי חייך יהיו מוצפים תמיד באור נגוהות,
ותהיינה דרכייך שזורות בפרחי שושנים
ומשעוליך ישובצו בפנינים.
ושתזכי לחדווה ואושר בחיים.
כל שתבקשי לו יהי.
אוהב אותך"
יאיר
"דנה חמודה שלי
המון מזל טוב לרגל יום הולדתך העשרים ושמונה.
צרור נשיקות.
ילדה מתוקה שלי.
הבערת את אש האהבה בעצמותיי.
והיית לי כמתת שמיים ואני לך כגלי הים המשוועים אל החוף.
אמנם אני תמיד יאיר, אך את לי אור התמיד.
אוהב אותך אהבת אמת."
יאיר
הוא מביט בשעונו ומגלה כי הגיעה השעה לסיים את עבודתו. הוא
משלים כמה משימות מקצועיות קטנות שנותרו פתוחות, אוסף את
חפציו, נפרד לשלום מעמיתיו ושם פעמיו לכוון היציאה. יד המקרה
תזמנה את שניהם עוזבים את מקום העבודה בדיוק באותו זמן.
ליד דלת היציאה ללא יכולת להימלט, נפגשו מבטיהם לראשונה, מזה
כשבוע. הם הביטו זה בזו כשני זרים שמעולם לא נועדו והמשיכו כל
אחד לדרכו.
עם תחילת הנסיעה במכונית נתקף לפתע יאיר בגעגועים עזים המלווים
במועקה קשה. ליבו החל לפתע פתאום להלום בחוזקה, זיעה קרה כיסתה
את פניו. הוא הרגיש תחושות חום וקור בו זמנית. ראשו היה סחרחר.
הוא חש לפתע שראייתו הולכת ומתערפלת. על סף אובדן הכרה, ביקש
לעצור את רכבו, אך לרוע מזלו כבר נכנס לכביש המהיר, שם לא ניתן
היה לעצור. הוא ניסה בכל כוחו לשלוט במצב תוך שהוא מגביר את
עוצמת הרדיו, מפעיל את המזגן במלוא העוצמה פותח את החלון הסמוך
אליו, ומגביר את מהירות הרכב, על מנת לשמור על ערנותו. אט אט
החל מצבו להשתפר, עד שחזר לעצמו.
יאיר חש צורך מיידי להתקשר לדנה ולספר לה את שארע לו. הוא הביט
תוך כדי נסיעה בזוית העין לעבר הטלפון הנייד. ללא כל שליטה
נשלחה ידו מעצמה להקיש על מקש החיוג המהיר שיקשר אותו עם דנה,
אך במן טעות פרוידיינית נלחץ דווקא מקש החיוג שקישר אותו עם
ביתו. הייתה זאת אשתו מעברו השני של הקו.
- "היי"
- "מה קורה גילי?"
- "הכול בסדר. איפה אתה?"
- "אני כאן בדרך. תכף מגיע"
- "רצית משהו מיוחד?"
- "לא לא שום דבר מיוחד"
- "טוב אז להתראות"
יאיר וגילי נהגו לדבר בטלפון באופן טלגרפי ותכליתי, כך שלא
הייתה זו שיחה חריגה.
הוא הבין מתוך אמונה מיסטית בהשגחה עליונה, כי לאור הטעות
בחיוג, אסור היה לו בשום אופן להפר את הגמילה, למרות שהייתה
קשה מנשוא.
כשהגיע לביתו מיהר, כמדי יום בתקופה האחרונה, להחליף את בגדיו
לבגדי ספורט ולצאת לריצה/צעידה היומית שלו שארכה כשעה. בנוסף
לכך נהג להתאמן בחדר הכושר לפחות פעמיים בשבוע. הוא התמכר
במידה מסוימת לפעילות הספורטיבית וחש בחסרונה כשנבצר ממנו ביום
מסוים לקיימה.
כפי שאדולן משמש בקרב נרקומנים, סם חילופי לגמילה מסמים קשים
הרבה יותר, יאיר ניסה להמיר את התמכרותו הקשה לאותו סם אנושי
בהתמכרות אלטרנטיבית לאנדרופינים שהייתה הרבה פחות קשה.
האנדרופין הוא אותו הורמון דמוי סם המורפין שמופרש על ידי הגוף
עצמו תוך כדי פעילות ספורטיבית אינטנסיבית והמסב תחושת עונג
ורוגע. יאיר מצא מעיין מפלט של פיצוי ונחמה באנדרופינים, לאור
ההתנזרות המוחלטת והמייסרת שלו מדנה.
יאיר, שסלד מנטילת תרופות המרעילות את גופו ראה באנדרופינים
פתרון טבעי, מועיל ובלתי מזיק כשבחר להשליך את יהבו בהם.
בביתו היה יאיר קצר סבלנות בעיקר כלפי אשתו. שיחותיהם שהיו
קצרות ותכליתיות, עסקו בעיקר בסוגיות פרוזאיות שגרתיות בענייני
דיומא... לפעמים כשסיפרה לו דבר מה שארע לה באותו יום, התקשה
לשמור על קשב וריכוז כשהייתה לפתע צפה ועולה במוחו דמותה של
דנה, מופיעה אקראית מתוך אחת מני עשרות חוויות מרטיטות שעברו
יחד ושכנו לפרטי פרטים בנבכי מגירות זיכרונותיו.
יאיר שנחשב לתולעת ספרים, הפסיק בתקופה זו לקרוא כמעט לחלוטין,
והסתפק בהצצה חטופה
בעיתון היומי. הוא התקשה מאד להתמיד בפעילויות שהצריכו רמה
מסוימת של קשב וריכוז, מכיוון שסבל מהסחות רבות שנבעו מהמשבר
הנפשי שבו היה נתון. הוא פשוט הפסיק ליהנות מפעילויות שבימים
עברו הסבו לו עונג.
הוא סיגל לעצמו הרגל כפייתי, כשהביט כל כמה דקות בשעון. אולי
ביקש לבדוק כמה זמן נותר לו עד שישוב למחרת בבוקר לאותה זירה
הקורעת את נפשו לגזרים. |
