ראיתי אשה על הירח.
היא ישבה שם,
כל כך גבוהה - כל כך יפה
הייתה האשה על הירח.
קנאתי בה.
היא - שם גבוהה, יפה,
מנותקת מהעולם הנוראי הזה
שאנחנו פה חולקים בינינו
היא לא צריכה אותו.
לה יש ירח שלם, רק בשבילה.

ראיתי אשה על הירח.
היא ישבה שם,
כל כך גבוהה - כל כך יפה
הייתה האשה על הירח.
יום אחד, בירח מלא, יצא לי להביט בעינייה.
להביט, ממש מקרוב.
העיניים של האשה על הירח
לא היו שמחות.
למרות שהיא שם,
כל כך גבוהה - כל כך יפה,
מנותקת מהעולם הזה
ויש לה ירח שלם, רק בשבילה.

ראיתי אשה על הירח.
היא ישבה שם,
כל כך גבוהה - כל כך יפה
הייתה האשה על הירח.
והנה, האשה על הירח בוכה
ועינייה ריקות
והיא בודדה כל כך
וכל היופי שלה, הניתוק, הגובה
ואפילו הירח השלם, שהוא רק בשבילה
היו לה לחסרי ערך.

ראיתי אשה על הירח.
היא ישבה שם,
כל כך גבוהה - כל כך יפה
הייתה האשה על הירח.
ישבתי בחדרי, החלון פתוח
ועיניי נישאות אל השמיים,
מביטות באשה על הירח
מתפוררת.

ראיתי אשה על הירח.
היא ישבה שם,
כל כך גבוהה - כל כך יפה
הייתה האשה על הירח
ואיננה עוד.