שוב התחיל השבוע, וכבר יום שלישי, היום יש שיעור ספורט.
זה היה השיעור ספורט הכי ארוך שהיה לי אי פעם - הוא לא נגמר.
נכנסנו לשיעור, הייתה שם מורה חדשה בשם- דנה.

היא הייתה מאוד היפראקטיבית.
לחימום - היא חילקה חבל קפיצה לכל בת, במשך דקה קפצנו, עשינו
מנוחה של חצי דקה, ועוד דקה קפצנו...
אח"כ עברנו למדרגות אירובי, עשינו תרגילים וקומבינציות
מעניינות...
(בינינו- הייתה לה בעיה עם הספירה- פעם עשתה 3, פעם 4...)

היא אמרה להחזיר את המדרגות, באתי ללכת לשיעור הבא, כשלפתע היא
אמרה להביא את המזרונים,
חשבתי לעצמי: מה לא נגמר?
התחלנו לעשות תרגילי בטן - היא אמרה שנעשה 2 דקות בטן ב- 45%,
כשנשארה עוד חצי דקה היא הוסיפה, עוד קצת, זה כבר נגמר, רק עוד
חצי דקה... חשבתי לעצמי - סוף כל סוף!
ואז היא הוסיפה: "עוד חצי דקה , ונעבור לכפיפות בטן באלכסון".
חשבתי: "מה הולך פה? רק שמחתי שזה הולך להיגמר והנה, עברנו
לכפיפות בטן באלכסון...
שיעור ארוך מאוד.... מאוד... אני לא יודעת אם כולן הרגישו את
העובדה שהשיעור לא נגמר, אבל הבטן שלי בהחלט הרגישה...

נגמר הבטן - מכל הסוגים... ועברנו לשרירי רגליים....
גם זה היה די ארוך...
סוף כל סוף נגמר השיעור - השרירים שלי עייפים... ואני... איך
לומר... מריחה משהו נפלא...
ניגשתי לשירותים, עשיתי מה שעשיתי וניגשתי לשיעור הבא: שיעור
היסטוריה...
ולא אחד... שניים...

אין צורך לומר שהשיעור הזה עבר עוד יותר לאט מקודמו...
המורה התחיל לספר על טרומפלדור... ורוטשילד... העיניים החלו
להיסגר, כשפתאום מישהו נותן לי מכה בכתף, ואומר לי שנגמר
השיעור  ושאני אתעורר...
יש שיעור ספורט...
חשבתי מה?! כרגע חזרנו מאחד... הם אמרו לי שהתחרפנתי... ושהם
לא יודעים מה עובר עליי - אבל עכשיו רק 8:45, עברה שעה אחת של
הלימודים, היה שיעור היסטוריה, וספורט רק עכשיו...
אז אם זה לא שיעור ספורט אחד ארוך מאוד, מה זה?

אז נכון, נרדמתי... והיו לי סיוטים על שיעורי ספורט... אבל
מבחינתי הרגשתי כאילו עברתי 2 שיעורי ספורט...
מאוד מעייף...
המשך היום היה כרגיל, חזרתי הביתה בסביבות שתיים - והנה אמא
שלי עומדת ליד הדלת, שואלת אותי אם בא לי להצטרף אליה
לריצה...
האימה, חשבתי... האימה... לא מספיק עברתי 2 שיעורי ספורט בבית
הספר, היא רוצה שאני אצא אתה לריצה...
בחיי...