שחף מגלגלת לי
שלוש שעות של קצת פחות פה
תמיד מצחיק אותי לחשוב שזו שעוזרת לעוף
נקראת אחר ציפור
ואת זו שאני אוהב
הכיר לי יונתן לוינסון.

שירי חורף
הם סוודר ישן
שמורידים מהבוידם כשקר
מאובק וכבד.

אם אין ענן עשן מסביב
המילים שנכתבות על נייר
מחוסרות נופך ערפילי
ברורות מדי
בהירות מדי
כך שעדיף להסתירן בעננה תמידית

ציירתי לב שבור כמו בכתה ב'
המחושים והמכאוב בצד השמאלי
הזכירו לי שאלו רק אותות הגיל שמדברים
ולא המחסור בכישרון הציור
שמלווה אותי כבר מגיל צעיר

התחוור לי
שמעולם לא כתבתי
בגוף שלישי

נשארה לי מסגרת מצומצמת בסוף הדף
לכתוב מספר מילים. ונשאל; האם קיים
צורך למלא חורים, או לכתוב כל דבר.
ייתרה מכך האם קיים צורך גם לפרסם?
הרי זה לא הגיג או שירה, סתם ריבוע
ומילים להשלים את הריק.

חיפשתי חפצים בחדר לפתח מהם שיר
אני זוכר שפעם בערוץ המדע
היה סרט דוקומנטרי על אומן אימפרסיוניסטי
שמתחיל מקוים
שצייר על נייר
ומשם לעולם חדש
שהולך ונרקם
נשזר
בעקבות הקווים על נייר
וחשבתי לתומי
שגם בשירה אפשר

ממילה לפתח שורה
לכתוב אותה על נייר
ומשם לעולם חדש
שהולך ונרקם
נשזר
בעקבותיה על נייר
אז חיפשתי חפצים בחדר
לפתח שיר
לפניכם התוצאה

הופ הופ טרללה
שבוע לפני, כילד, הקסם וההתרגשות באוויר. שבוע או חודש לפני
קשה לי לזכור. אבל כל יום נראה כמו נצח, ההמתנה ליום המיוחל.