כשהייתי תלמיד בבית ספר יסודי נהג אלימלך, שרת הבית ספר, לצלצל
בפעמון (אמיתי) כדי לבשר לתלמידים על סיום השיעור/ההפסקה.
לעולם לא אשכח את הצליל שהפיק הפעמון. היה זה צליל מתכתי עמוק.
מאוד אנלוגי. מהסוג שלא שומעים כמותו ביום יום (לפחות לא
היום). צליל פשוט ויפה.
ולא אשכח איך אלימלך היה יושב בהפסקה בחוץ, מביט בשעון מדי פעם
וכשהגיע הזמן ,או טיפה אחרי, היה ניגש לארון מוציא את הפעמון
ומתחיל לצלצל בו באיטיות.
כמובן שלאלימלך היו עניינים אחרים לטפל בהם ולא תמיד הוא היה
מצלצל בזמן, כך שזמני השיעורים או ההפסקות היו משתנים בהתאם
לעיסוקיו של אלימלך או מצב רוחו.
לפעמים לאלימלך היה מצב רוח טוב והוא היה נותן לאחד מהתלמידים
הגדולים (כתה ח') לצלצל בפעמון. תמיד חלמתי שאגיע לגיל המתאים
ושאלימלך ייתן לי גם לצלצל בפעמון.

מעולם לא זכיתי לצלצל בפעמון.

בסביבות כתה ה' התקינו בבית ספר פעמון חשמלי עם שעון.
היה זה שעון חשמלי פרימיטיבי, כזה שעדיין מפיק צליל אנלוגי,
אבל לא עמוק כמו הפעמון הידני.
הצליל היה לא משהו ושמעו אותו בכל רחבי בית הספר.
נורא התלהבתי בתור ילד מהחידוש. חשמלי, אוטומטי, מדויק, עושה
בשביל אלימלך את העבודה.
תפקידו של אלימלך בתחום הצלצול היה אמור לבוא לסיומו, אך בפועל
השעון שבפעמון החשמלי לא היה כל כך אמין, כך שאלימלך היה עדיין
היה צריך לגשת לארון החשמל ולהפעיל את הפעמון החשמלי.
מדי פעם לא רק השעון היה מקולקל, אלא כל הפעמון, ואלימלך נאלץ
להשתמש בשיטה הישנה.
עד לסיום לימודי בבית הספר היסודי, השעון החשמלי שיפר אמינותו
ותיפקד רוב הזמן.

בבית ספר התיכון הפעמון לא היה בכלל עניין. היה זה פעמון דומה
לפעמון שבבית הספר היסודי וכזה שתמיד עבד.

לאחרונה שמתי לב שבכול בתי הספר מותקן פעמון דיגיטאלי, כזה
שאני אישית מפתח תנועות לא רצוניות בגלל הצליל שלו
אתם בטח מכירים אותו, על פי המנגינה של "row your boat", או
משהו דומה

הפעמונים האלה עובדים כמו שעון שוויצרי ומעצבנים מאוד.

אלימלך כנראה כבר מת, ואתו כל מה שהיה פה פעם