בוקר, אם אפשר לקרוא לשתיים בצהריים בוקר, אני חושבת שבוקר זה
הזמן שאתה קם, לא משנה השעה, אז בוקר.
התעוררתי, אחרי לילה של מיגרנה מטורפת, לא היו לי כדורים בבית,
אז נאלצתי להתמודד איתה, קמתי מהמיטה, בעדינות, תנועות חדות
יכולות להחזיר אותה, בדרך למקלחת הדלקתי את הקומקום, זרם מים
על הראש לא יכול להזיק, אז נכנסתי למקלחת, בתחרות עם הדוד, מה
יגמר קודם הסבלנות שלי במקלחת או המים, בכלל אני חושבת שבמקלחת
אסור שלזמן תהיה משמעות, אבל איכשהו תמיד נגמרים לי המים החמים
לפני שאני מחליטה שנגמרת המקלחת, מבאס. נכנסתי לתוך החלוק, קור
אימים בחוץ, ואין לי תנור, אז צריך להתלבש מהר, לא בא לי,
בחלוק, זה שרועי הביא לי מתנה כשנכנסתי לדירה, עשיתי קפה,
והתיישבתי בסלון, לקום לעוד יום ללא תוכניות זה לא קל, שותה את
הקפה, מתלבטת אם להדליק סיגריה או לא, אולי היום אני אפסיק
לעשן, גם ככה אין לי כסף לקנות סיגריות, ולמרות שאני מכורה
להרגלים, הייתי מוותרת על ההרגל הזה, האמת הייתי מוותרת על
כולם, על כל ההרגלים שלי, אם הייתי מוותרת עליהם, הייתי יכולה
להמציא את עצמי מחדש, זו יכולה להיות התוכנית להיום, אני
מגלגלת לעצמי את המחשבה בראש, תוך כדי שאני מדליקה סיגריה, לא
הצליח. טוב אז נגמור את הקפה, ונצא מהבית, לאן? נחליט בדרך.
החורף הזה כבר די מיצה את עצמו מבחינתי, אני רוצה לנסוע לסיני,
שיגמר כבר. מוזר לי לגור באזור הזה, אני מרגישה לא שייכת, זו
לא השכונה שלי, לא מרגישה בבית, מצד שני, אני אף פעם לא מרגישה
בבית, ואין לי בכלל שכונה משל עצמי, ושכה"ד לא בשמיים, אז
מתאימה את עצמי, לחיים שאני יכולה להרשות לי, אולי אני צריכה
להתחיל לנסות לחיות את החיים שאני רוצה ואז להרשות לי אותם...?
כשאני אחזור מסיני...
אני צריכה קפה, אז נכנסת לקפה השכונתי, כמה זמן אפשר לשבת על
הפוך גדול? אם אני קוראת עיתון, אני יכולה עד שאסיים, אם לא,
ואני לא, קוראת עיתונים, אז עד שימאס לי, המלצרית יכולה לנעוץ
בי מבטים, אבל היא לא תזרוק אותי מכאן, אם יצליח לי לכתוב, אני
יכולה להישאר הרבה זמן, בזמן האחרון לא מצליח לי, אז כשהקפה
נגמר יוצאת, אני יכולה להיפגש עם חברה, ולזיין את השכל, אבל
אין לי כוח לשמוע את עצמי, או מישהו אחר, אני צריכה שקט, רק לא
לחזור הביתה, שם יגמר עוד יום ריק, כאילו שאם אני בתנועה, אז
היום מתמלא, שני זרקה איזה משהו על תערוכה, אני יכולה להידלק
על זה לגמרי, רק שאין לי כוח לעוד פרויקט שמתחיל בתרועות
ומתפוגג מחוסר יכולת, אז לא לגמרי, נדלקת, יש לה מבחן מחר, גם
לי יכול היה אם לא הייתי פורשת, מחוסר מיצוי, או עניין, או סתם
מחוסר יכולת להתמיד, זה לא כזה משנה את העובדה שאין לי מבחן.
מחר אחרי המבחן של שני, ניפגש, נעשה תוכניות, זה יכול למלא לי
קצת, בינתיים, הרגליים לוקחות אותי לים, וקר, אני לא אוהבת את
הים בחורף, אני יותר בקטע של שמש ולהשתזף, פעם, כשהייתי קטנה
אהבתי את החורף, היום אני כבר לא אוהבת כלום, לא ממש אכפת לי
איזו עונה רק שתגמר, בכלל התעסקות במזג האוויר מדגישה לי את
הריק, אז הגעתי לים, מתחיל גשם, אין לאן לברוח ממנו, אין לאן
לברוח, אני יכולה לשבת ולחכות שהוא יסתיים, ראיתי פעם סרט על
גורילות ההרים, שכשמגיע החורף הן יושבות בחוסר אונים, מדי פעם
מתנערות מהמים, ומחכות, שהגשם יסתיים, זה לא שיש משהו שמחכה
להן, או שהן צריכות לעשות, כשהגשם יפסק הן יצאו לחפש אוכל,
צמחוניות, ענפים וכאלה, וישחקו אחת עם השנייה, מעניין אם ריק
להן? בטח לא, ריק בא ממחשבות, הן לא חושבות, פשוט חיות את
חייהן, ונהנות או שלא ממה שהם, החיים, מציעים להן, זה בטח לא
כל כך לעניין לקנא בגורילה, אבל במצבי אני לוקחת כל מה שיקח
ממני את הריק הזה.
הגשם הפסיק, כולי רטובה, ועברו בסך הכל שעתיים, יש עוד מלא זמן
עד הסוף, מזל שהתעוררתי מאוחר, אז יש פחות זמן ריק,  אם הייתי
בבית הייתי בודקת אי מיליים, אבל קיבלתי החלטה אתמול, שלא, אז
בשביל לעמוד בהחלטה שלי, חייבת להתרחק ממחשבים, כאילו לא באמת
יכולה לקבל החלטות, ואם אני לא בודקת אבל חושבת על זה כל הזמן,
אז נראה לי שזה לא נחשב, ואם זה לא נחשב, אז יכולה פשוט ללכת
הביתה ולבדוק, אם אני מרמה רק את עצמי, ואני ממילא יודעת שאני
מרמה אז זה מטופש, אני חוזרת הביתה, הבעיה היא שאם אני חוזרת
אין מצב שאצא שוב, אולי בלילה, לשתות משהו, פעם זה היה מעביר
קצת את הריק, מעמם אותו, היום זה רק מדגיש לי כמה ריק, בכלל
היום כל דבר זה כמו מירקור זוהר על הריק הזה.