שוב אותה תחושה
ריקנות
אחרי כל פעם שאני עם מישהו הוא לוקח את כולי ולא משאיר לי
כלום
רק כאב, כאב שמתלווה בריקנות.
לפני אותו רגע אחד שהפך את היוצרות הייתי מלאת שמחה ואושר
פתאום בגלל רגע של כמה דקות הנראה כנצח הכל הלך,
כל התקוות שאולי זאת אהבה ולא רק משהו חולף,
תקוות שהפעם הניצוץ הזה של ההתחלה החדשה עם מישהו ימשך גם
אחרי.
תקווה שבשבילו אני לא סתם עוד איזו אחת...


בסוף אני חושבת, חושבת ובוכה על כל הפעמים שאני משלה את עצמי
שבסוף נהיה ביחד.
כל כך רוצה אותו, בטוח עשיתי משהו לא בסדר שהרס הכל.
אני חושבת על כל התירוצים האפשריים שבגללם הוא לא איתי עכשיו,
ומשום מה,
כל התירוצים באשמתי, ברור שזה באשמתי! איזו עוד סיבה יש לו?!
הוא מושלם!!!
בסופו של דבר אני שקועה עמוק בתוך הכאב בלי דרך התחלתית לצאת
ממנו...
עד הפעם הבאה.