ואני לא יודעת מה עוד.
אני רוצה לראות את התמונה השלמה.
לא ללמוד פסיכולוגיה בשביל לדעת להגיד לאנשים איפה הם שונים
מהרוב ואילו מחשבות או תרופות יסדרו את זה.
לא לחקור משהו ממש חשוב ולשקוע בתוך תחום ממש צר ולגלות איזה
פרט שאולי מתישהו יעזור איכשהו למישהו לשנות משהו שלא אמור
להשתנות. לא לשמוח מהצלחה או להעלב מדעות שליליות.
אני לא רוצה רק לשמוח, או להתרגש.
אני רוצה להבין מהי שמחה ומהי התרגשות.
אני לא רוצה לחשוק בבחור או בחורה כזו או אחרת,
אני רוצה להבין איך העובדה שאני חשה בנוח להתנשק עם בחורות
מתקשרת לזה שאני מאחרת, ואיך זה מתקשר לדרך בה אני מגיבה כשאני
נבוכה או כועסת, ולזה שאני לא יודעת לנהוג, לצבעים האהובים
עליי, לסוג האנשים שאני מסתובבת בחברתם, לקצב פעימות הלב שלי,
לכישרון היחסי שלי בהטבעת מילים, לעילגות המתמטית, ולהחלטות
שעשיתי כשעוד לא היו לי שום נקודות אחיזה או השוואה.
אני רוצה לטייל. אני עובדת, ו(כמעט) חוסכת, כמו הגדולים.
אני רוצה לטוס אבל לא רק כדי לראות נופים או לקנות בגדים
מיוחדים. אני רוצה להתמיד בהחלטה עד שהיא מתבצעת.
אני רוצה להכיר אנשים, מקצועות, הטיות שפה, צבעים של תרבויות
או של שעות, סוגי מבנים, סוגי דעות, סוגי מוסר, סוגי שילטון.
סוגי עתיד.
אני רוצה לחוות
בשביל לדעת
איך זה שקרוב לעשרים שנים עברתי בכל המסגרות הנורמאליות
הצטיינתי באופן בינוני פלוס ומרדתי באופן מרגש מינוס
למדתי, התחברתי, התגבשתי, התלבשתי, עבדתי, הדרכתי, רקדתי,
קראתי, אילתרתי, רצתי, פיקדתי, אהבתי
ואני לא יודעת כלום.
אין לי שאיפות. אני רוצה למצוא מה יש לעולם הזה להציע לי, שאני
יכולה לעשות מכל הלב, שאני יכולה להצליח בו, ויותר מכל- לשאוף
אליו.
בשביל מה ממשיכים?
לא איזה מקצוע כזה או אחר.
לא בשביל גירויים חיצוניים במסווה של רגעי אושר קטנים.
לא בשביל אהבה. אהבה בסופו של דבר דועכת. באמצעו של דבר
ולעיתים בתחילתו, מכאיבה. וגם אם נשארת, היא "מתמסגרת"-
נישואין, דירה שלוש וחצי חדרים, יצורים מייבבים שיחליטו גם הם
את כל ההחלטות הלא נכונות.
גם דרך החיים הכי טבעית ולא פוגענית , בלי אף תאגיד מנצל או
מסגרת קבועה מבטון, היא זמנית וחסרת ערך. הטבע נרמס, נשרף,
נשחט. המשאבים מתכלים. האנשים או טיפשים, או רעים, או אילמים.
אין שקט בתוך זוהמה של שיטחיות ואנוכיות.
פעם חיפשתי אנשים חדשים, חבורות, חברויות.
עכשיו אני רוצה להבין מהם אנשים. ממה הם עשויים. מה הם גורמים
לי להרגיש, למה אני צריכה אותם, למה הם מגיבים לי בדרך
שמגיבים. מה הטעם בתלות, מה הכנות באהבה.
אני רוצה להבין איך לבטל כל ציפיות ממני מבלי למחוק את תולדות
חיי. איך להשתחרר מעול מחשבתם של אחרים.
אני רוצה לדעת מהי שמחה ומהו סבל, ואיך אני יכולה לשלוט בהם.
מהם המקורות החיצוניים שלהם, מהם הפנימיים. למה אנשים מחפשים
כאב, למה אנשים גורמים כאב, מה פירוש הייאוש שמנקר לי בדפנות
של כל וריד. אני רוצה לדעת איך סמים משפיעים על הגוף, מה
ההרגלים שצריך להפסיק, מה השקרים ששטפו אותנו בהם, מהי אמת.
למה שכשאני רוצה למות
פשוט למות, להפסיק לנסות, להפסיק להתקיים
כל מה שאני בוחרת לבטא לך בעזרת בכי בלילה שחור זה שאני לא
מצליחה לצאת מהחניה המזורגגת.
למה אתה לא מאמין באהבה אבל מחבק כאילו היית נותן בשבילי הכל.
למה הקול שלי מצטרד כשאני איתך, והבטן מתעגלת, והמילים הנכונות
מתחבאות. למה אני מתירה לך לזלזל בי, למה אני נשארת לצידך
כשאני יודעת שהשינויים להם אתה משתוקק קורים בך דווקא בלעדיי.
למה אני מרגישה שנצליח מבלי להרגיש ולמה אני מצליחה לכתוב אבל
לא מצליחה לנשום
ומה עכשיו.
(4A.M ,16.3.04) |
