[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








17/02/2004

במדרכה ממול אני רואה אשה זקנה בחלוק כחול דוחפת מרובע גלילי
מניקל עם שני גלגלים שחורים לפניו. שחורים כמו העננים הרעים
האלו שאין בהם כלום חוץ מצבע. לידה הולכת פיליפינית תמירה,
גבוהה משהו, צעירת ימים, מצועצעת בסיכות ססגוניות בשערה, לבושה
אדום לוהט ומכנסי ג'ינס כחולות.

אני מניח שאם לא אעלם בתאונת דרכים או מחלה קטלנית שהיא, טפו
טפו, הרי שגם אני אגיע אל ימי ההליכון והפיליפינית. הה!
פיליפינית. אני מרגיש גל עולה ומיד יורד. הטוב שברע. אך בעצם
אולי הרע שברע!

הגברת הזקנה עוצרת. קשה לה. היא נחה. בעיות לב כנראה.
הפיליפינית מפעילה פלאפון. עכשיו היא תקשקש עם עוד איזה חברה
פיליפינית שגם היא כנראה מלווה איזה בר-מיננית אחת.

"הרע שברע." אכן כך! תמיד חשבתי עצמי לבלתי מבוקש. בוש הייתי
בעצם נוכחותי והפרצוף המגוחך שלי. אהבתי היתה באופן ברור מעבר
לכל עוצמות אהבות שבעולם אך ביישנותי היתה לא פחות  מ - 7
בסולם הביישנות. כמה נגיעות הפסדתי בחיי כמה התנסויות החמצתי,
טמבל שכמוני. אז מה כבר תועיל לי פיליפינית לעת זקנה?


דומה שהזקנה לא האיצה בפיליפינית שלה לסיים את השיחה. נוחה
היתה לה המנוחה הרגעית הזאת, אפילו בעמידה. מעניין אם בגילה,
במצבה, היתה מעדיפה איזה פיליפיני להתבונן בו.

ישנם ימים בהם אתה חושב על הלב יותר מאשר על תשוקות הלב והנפש.
אלו בוודאי ימים עצובים. ימים של טרם חשכה. מעין שקיעה אפלולית
שכזאת. בררר. עדיף שלא לחשוב על זה.

רגליה כבדות מקווקוות בורידים סגולים אדמדמים מהם דקיקים
חיוורים מהם עבים יותר ועזי צבע. רגליים מגעילות. היא יודעת את
זה היטב, במיוחד כשרואה את הרגליים החטובות של המלווה שלה.


כשאדחוף את ההליכון אל צד הפיליפינית שלי אפשר שלפחות פעם אחת
תעלה בי איזו מחשבת זימה. מעין פנטזיה של זקן שתעלה לה מתוך
אובדן ימי הבתולים הנעורים הצעירות וים האפשרויות הבלתי
מנצלות. אחשוב איך זה יהיה אם היא תנצל את חוסר האונים שלי
ותמצא לה לנכון להשתעשע מעט בגופי. בודאי אחשוב שיש גם כאלו
בעולם שמתחשק להן לראות איך זה לעשות את זה עם זקנים שימיהם
ספורים.
ואני בוודאי אשמח לשבוק תוך כדי עשייה, מעין פיצוי הולם על
הפסד ההזדמנויות של שנים.


היא בקושי הולכת הזקנה הזאת בחלוק הכחול. כמה צעדים ועוצרת.
מרחוק נדמה שהזמן העובר ליד הפיליפינית נעצר. צעד עוקב צעד.
בגב תמיר זקוף ישר, ושוב היא והפלאפון.

כשאני אדחוף הליכון, כבר לא יהיה לי חשק. המחשבות האלו יהיו
רחוקות מאוד. הקרובות ייסובו על ההישרדות והמוות. היא תעמוד על
ידי יפה ותמירה ואני אפילו לא אחשוב בכיוון. וגם אם אחשוב, לא
אוכל. זה יהיה הרע שברע. לעזאזל בשביל מה היה צריך לברוא
פיליפיניות, פיליפינים בלבד לא טוב!

מה אמרת טמבל?

בנוסף לכך שאתה טמבל, אתה גם שוביניסט אנוכי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יוווו הלוואי
שהייתי יודעת גם
לכתוב סלוגנים
אבל... אני לא.






בחורה


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/04 19:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חגי קמרט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה