4 לדמצבר 2003 - יום שלישי

לא היו לו קרובים, למקס. היה אדם בודד. אימו נפטרה בשעת לידתו
ואביו כאשר הסתיימה השנה העשרים להיוולדו. מכריו היחידים היו
חבריו לעבודה, וגם הללו היו חבריו לעבודה בלבד.

הייתה זו שעת בוקר, טל פיהקה פיהוק רחב, התרוממה ממיטתה וקמה
לקפה המסורתי של הבוקר. היא זכרה במעורפל ששמעה קולות מוזרים
בשלושת הלילות האחרונים. קורות של גרירה ודפיקה שהגיעו מדירתו
של מקס. הגיעה למטבח פתחה את דלת המקרר. "לעזאזל, איך שכחתי את
החלב, ידעתי ששכחתי משהו". טל ירדה למקס, כשהיא מכינה בדרך את
התירוץ השגרתי. טל דפקה בדלת. לא נשמעה כל תשובה. דפקה בשנית.
הדלת נפתחה אט אט כשציריה משמיעים קול צרימה. הססה לרגע,
הרגשתה אמרה לה להסתובב במקום ולחזור בו ברגע לדירתה. פתחה את
הדלת לרווחה. "לא, אל תעשי זאת, תחזרי מייד אחורה. אין זה
עניינך מה קורה בביתו של מקס". נכנסה אל הבית כשהיא פוסעת
פסיעות מדודות, זהירות - "לא, עזבי את המקום מייד, אין לך מה
לחפש כאן". המשיכה לכתת רגליה עד הסלון, ראתה אנדרלמוסיה
מוחלטת, דפים קרועים זרוקים בכל מקום ו-12 אבנים גדולות שהיו
מוטלות בחדר. על כולם היתה שלולית של צבע אדום. שלוליות
אדומות, שבהקו באור הבוקר החיוור פוזרו בחדר אקראית, אך היה
כיוון מסוים שאליו סימנו. שלוליות הצבע הגיעו מכיוון המטבח,
וככל שהתקרבו לאזור המטבח - הלכו ונעשו רחבות וגדולות יותר,
חלקם עוד היו לחות. "אם תמשיכי מכאן, אין נקודת חזור, חזרי
מייד, זוהי הזדמנותך האחרונה לחזור". אזרה עוז, והמשיכה לכיוון
המטבח ביודעה שאכן כעת לא ניתן כבר לשוב אל ביתה ולהתעלם ממה
שראתה. טל נכנסה למטבח. צרחה מפחידה בעוצמתה מילאה את חלל
המטבח, את חלל הדירה, את חלל הבניין כולו. טל צרחה כמו שלא
צרחה בחייה, המראה שעמד לנגד עיניה הכניסה לפאניקה מוחלטת.
גופו של מקס היה מוטל במרכז המטבח, או לפחות שאריות גופו. עורו
הופשט מעליו, פשוטו כמשמעו, כאלו היה פרה המובלת לשחיטה. העור
נתפר מחדש במקומות החיתוך ונתלה על דלת הארון, ישב שם, כאלו
היה חי ובהה בה דרך ארובות עיניו שהתולעים החלו מכרסמם. איבריו
הפנימיים היו מפוזרים ברחבי החדר, כשכולם נחים בתוך צלחות
הגשה, כאלו הכין רוצחו ארוחה שבבסיסה עמד מקס. רגליו, ידיו
ושארית תוכנו הגופני של מקס היו מעורבבים בערמה אחת במרכז
המטבח. מולה על הקיר רחב הידיים נכתב בדם: "ברוכה הבאה
למועדון, פגישתנו הראשונה נקבעה ליום חמישי, יום נעים".
בהלה נכנסה בה, עמדה והסתכלה על הכתובת שבקיר, עמדה והסתכלה.
צרחה נוספת נפלטה מגרונה - עצומה ונוראית יותר מן הקודמת.
ולאחר מכן דממה, שקט, עולמה הסתובב סביבה, עיניה לא ראו יותר
מלבד שחור אינסופי, והיא נפלה. נפלה. התעלפה ונפלה על הרצפה
הקרה, מלאת הדם.