כמו מפגרת. תולשת דף אחרי דף, לאט לאט, ונפרדת ממנו לשלום. אחד
אחד עולה באש. עוד דף הולך. ועוד אחד. המחברת נהיית דקה יותר
ויותר, עד שבסוף נשאר רק קרטון. בסוף היא משליכה גם את הקרטון.
כמו מפגרת, היא זורקת חצי מהעבר שלה לאש. זאת הייתה המחברת
האחרונה.
ערימה של מחברות, ספרים, מכתבים, גלויות, דפים ומסמכים כבר
הלכו לשם. אחד אחד זרקה אותם, מסתכלת על כל אחד מהם נשרף
באיטיות. היא התיישבה בחדר, שהיה עכשיו הרבה יותר ריק. רק
מיטה, ארון ושידה שנשארו ריקים מתוכן. אומרים שמי שלא מסוגל
להיפטר מחפצים לא מסוגל להשתחרר מהעבר. letting go, ככה הם
קוראים לזה. אז הנה, letting go. היא שחררה את עצמה מכל מה
שסביבה, מהעבר שלה, שהציק לה וישב בתוכה. למרות שהזכרונות
ישארו, הם לא יהיו חיים מול עיניה. היא הסתכלה על הארגז האחרון
שנשאר, מכיל חפצים שונים שלה, שלא יכלה להעלות באש. אבנים יפות
שאספה עם השנים, שקיות סוכר מיוחדות, צדפים, קופסאות. היא אהבה
את החפצים האלה כאילו היו ילדיה. כל אחד מהם שמר בחובו זיכרון
וסנטימנט. היא פתחה את החלון, שמשקיף להרים, של הקומה השלישית
בה התגוררה. לא היה שם כלום, רק חול וכמה עשבים שוטים. היא
הרימה את הארגז, והחלה לזרוק חפצים מהחלון. לאט לאט, אחד אחד,
באותה טקסיות כמו קודם. נפרדת מכל אחד מהם לשלום, מאחלת להם
דרך צלחה בחייהם החדשים. הארגז התרוקן והתרוקן. הכל נזרק
החוצה, רחוק. היתה לה יד חזקה. פסלונים קטנים של פיות, סיכות
לשיער, הכל. היא שמטה את הארגז הריק לרצפה. Letting go.  לעזוב
את הכל, להשתחרר. מה זה כבר חפצים. היא ניגבה את הדמעות שזלגו
מעיניה, וירדו במורד לחייה, עד שהגיעו לפיה. היא הסתכלה סביבה.
זהו. הכל ריק, הכל נקי.
היא נכנסה למקלחת, נותנת למים החמים לזרום על גופה,מקרצפת את
עצמה במרץ. יצאה מהמקלחת, מרגישה נקיה ורגועה יותר מאי פעם.
היא לקחה את הבקבוק ששמה בצד, והחלה לשפוך את תוכנו, במעגלים
שהלכו וקטנו עד שכיסתה את שטח כמעט כל החדר. את מה שנשאר  היא
שפכה על עצמה, נהנית מתחושת הזרימה של הנוזל על פניה. היא
התיישבה באמצע החדר, מחייכת ומזמזמת לעצמה בשקט.
הגפרור נדלק, והיא זרקה אותו על הרצפה. הלהבות עלו, גבוהות,
יפות. אדום וצהוב מרצד מול עיניה. הנה היא סוף סוף משתחררת
מהעבר. הלהבות התקרבו אליה יותר ויותר. היא עצמה עיניים,
מחייכת.
Letting go...