שירה פרנלדס / הנני |
לתוכי
בין ימי שיגיון ומשחק
מטיילת בין שווקי העיר כאנשי
הרוח אשר הילכו בה,
ולרגע הנני בניהם.
אוחזת בידו של האדם אשר איתי
וליבי נתון באותה יד
מלטפת,
מהלכת;
מתקרבת ואוחזת בידו בחוזקה,
שלא יברח ויתגלה כחזיון
ויותירני לבד בין אותן אבני הרוח
אשר אהבתי כל כך
נושמת עמוק.
הוא עדיין כאן.
והעיר מעולם לא נראתה שלווה
כל-כך.
(29/2/04)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|