צלצול. עוד צלצול. צלצול שלישי. יד נשלחת באוויר לכיוון השעון
המעורר. לחיצה קצרה. תחילת צלצול רביעי. שקט. שמיכת פוך עבה
מתעופפת באוויר.
"עוד בוקר שגרתי..." הוא ממלמל ומתחיל להתלבש
הוא אכל ארוחת בוקר זריזה, שכללה שתי ביצים, סלט ירקות בסיסי
ביותר וכוס מיץ תפוזים. הוא סיים אותה ויצא לעבודה, לא שוכח
לתת אוכל לכלב, לכלבה ולשלושת הגורים שנשארו. בקריאת "להתראות"
חפוזה הוא יצא ונעל אותם בבית. עוד בוקר שגרתי. לעבודה במלון
הוא הגיע באיחור של רבע שעה, אחרי הפקק הרגיל של בוקר יום
שלישי. במילת "שלום" קצרה לבוס הגדול הוא התחיל לעבוד. עוד פעם
הלקוחות המעצבנים של המלון. אותם חבורה של שלושה ילדים
שמתרוצצת לו בין הרגליים. היום הם כבר הספיקו להרוס כד חרסינה
עתייק, שלוש מראות ולשפוך שבעה מגשים שלמים מלאים בדברים. אחרי
שלושה נסיונות נואשים לעצור אותם, התייאש מנהל הלובי ונתן להם
לרוץ חופשי. הוא חזר לעבודותיו הרגילות: ניקוי שולחנות, לקיחת
הזמנות מאנשים, הגשת קפה, עוגה ושאר ירקות (או פירות, מה שזה
יהיה), עוד בוקר שגרתי. הוא התקרב לאחד מאורחי הלובי, כמו כל
יום רגיל. הוא שאל אותו אם יירצה משהו, כמו כל לקוח שגרתי. הוא
ענה ב"לא" פשוט, במבטא ערבי כבד. הוא הלך לו לדרכו. הוא הסתובב
כדי לשרת את אחד מהלקוחות, כרגיל, כשזה הכה. "עצור!" הוא קרא.
אך זה היה מאוחר מדי. פיצוץ גדול החריד את כל קומות המלון. עוד
בוקר שגרתי.