מתחת כל עץ, מסתתרת אישה.
מאה ועשר אלף מהם כבר כרתו השנה.
והיכן תניח דמטר ראשה, היכן תמקם את בטנה התפוחה?
שוכבת בשמש, מקמילה התבואה, לא ברכה בכאב לא תודה בעמל.
פושקת רגליה אל הגבר הבא, היורד מן העץ הכרות, לבעולה.
רגליה פשוקות, זכרותו בידיו; נועץ בה אותה ודוחף את ידיו.
והיא ללא קול, מוטלת תחתיו, בחירתה היא לשכב, ולהביט בעיניו.
ללא התנגדות מקומית וללא הפרעות הוא עובר לשוכבת ליד
וגם היא כאלה נותנת לחדור, ונקמתה, עיניו לראות.
לא למצמץ לא להחניק לא לשרוט לא לצעוק לא
שוכבת אדמה מתחת לרגליו של אדם,
נקמתה בעתיד, עת יבוא הוא אליה לבקש הנחמה,
נקמתה אמיתית, כי תיתן לו אותה, ואין היא דורשת דבר לעצמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.