שכחתי לבוא לבר מצווה של בן דוד שלי.
נו, היה בדיוק סיינפלד וגם קניתי דיסק חדש שנורא רציתיח לשמוע,
אז שכחתי.
וכל המשפחה סוערת כמו פחית קולה אחרי טיסה בהליקופטר. אמא
כועסת, ודודה שלי נעלבה, סבאר וסבתא נטרפים מזה שזלזלתי בכזה
טקס חשוב.
גם לו לא היה כל כך אכפת מהדת.
"אלוקים יושב בשמיים ומתפוצץ מכעס עכשיו"
"איך יכולת לחטוא ככה?"
"אין לך שום כבוד לדת?!"
"ותחשוב על רון, איך הוא נעלב, המסכן."
לבן דוד שלי לא אכפת, כמובן, את
המשחק-מחשב-שעולה-כמו-וילה-בסביון הוא כבר קיבל ממני לפני זה.
ובזמן שהם צעקו ותססו היה לי זמן לחשוב, ככה, כשצועקים עליי
אני אוטמת את הקשר עם החוץ וחושבת.
אז חשבתי, אולי הנוצרים באמת צודקים?
אלי ישו באמת היה המשיח?
כי הרי כל הנוצרים אוכלים חזיר עם גבינה ועדיין הם חיים טוב
מאוד.
אז אולי יש בזה משהו?
אנחנו יושבים מתפללים למשיח שנים, והם צוחקים עלינו-
"איזה מפגרים, הוא כבר הגיע ואתם לא שמתם לב."
אני שונאת להרגיש מפגרת.