הכל התחיל בערב סתיו אחד, שנראה כמו על ערבי הסתיו שהיו,אבל זה
לא היה כך. ביום הזה מיכאל החליט שנמאס לו להישאר בבית רק בגלל
שיורד גשם בחוץ, ושקר.הוא לבש מעיל מעל הסוודר הירוק שלו, שם
לעצמו בראש מחשבות חמות, פתח את הדלת ויצא החוצה.בחוץ חיכתה לו
רוח קרירה,לא מהרוחות המעצבנות האלו שפשוט מעיפות אותך,שורטות
לך את הפנים, ובכלל מבריחות אותך הביתה במהירות שיא. אבל מיכאל
התעקש לנצח את מזג האוויר, הוא רצה להראות לעצמו שיש בו את
הכוח לעשות כל מה שהוא רוצה, אם הוא רק רוצה לעשות אותו.הוא
נכנס למכולת, מודרך ברצון ההולך וגובר שלו לסיגריה. הוא כבר
ראה את עצמו,יושב על המדרגות שליד הבית שלו, עם הקאמל לייט
שלו, וחושב מה יכול להיות יותר טוב מזה. המוכר שאל אותו אם הוא
רוצה עוד משהו, ומיכאל חשב, ואז ענה לו:"כן, הייתי רוצה לדעת
ממה חלומות עשויים". הוא חשב שהמוכר לא יבין אותו, או יצחק
עליו, או בכלל יתרגז עליו, ואז מיכאל הצטער על זה שפתח את הפה
שלו, אבל המוכר רק חייך חיוך קטן ואמר לו:"כן, חכה שנייה אני
אביא לך את זה". ובעוד המוכר הולך לחדר האחורי, מיכאל עוד שואל
את עצמו האם המוכר באמת מתכוון לכך, או שהוא סתם עומד שם כמו
בול עץ,ושהוא אמור לקחת את הסיגריות וללכת. לאחר כרבע שעה של
תהיה, המוכר חזר והביא למיכאל קופסא קטנה, בצבע סגול כהה,
ומיכאל רצה לפתוח אותה, אבל המוכר אמר לו:"מה את עושה?! אסור
לפתוח את הקופסא בשעות האור!!" ומיכאל היה עכשיו עוד יותר
מבולבל,הוא שאל את המוכר כמה הוא צריך לשלם לו על החומר,והמוכר
אמר לו:"עזוב, זה על הבית".ומיכאל יצא במהירות מהחנות.כל
המחשבות שלו על לעשן וליהנות מהמצב בחוץ פרחו לו מהראש, והוא
חזר הביתה,שם את הקופסא על המיטה שלו,וניסה לשכוח ממנה.הוא
הכין לעצמו נס קפה, והתיישב מול הטלוויזיה.הייתה תוכנית
מהילדות שלו משודרת והוא צפה בה,ככה בשביל הזיכרונות.היד שלו
הושטה לעבר חבילת הסיגריות,והוא הצית לעצמו אחת,וצפה
בטלוויזיה,בזבוז לא מוחשב של יום נחמד.תוכנית רדפה
תוכנית,ולפני שהוא הבין השעה הייתה אחת בלילה.הוא זרק את
החבילה הריקה של הקאמל שהייתה מונחת על השולחן,כיבה את
האור,ונכנס למיטה שלו.גם הלילה שנתו נדדה,כמו שהיה בכל החצי
שנה הזאת,מאז שהוא אמר לה ללכת,ומיכאל לא עצם עין כבר 36
שעות.הוא כבר ניסה הכל, חלב חם,גלולות שינה,אפילו מוזיקה
מרגיעה, אבל שום דבר לא עזר.פתאום הרגל שלו פגעה במשהו,זאת
הייתה הקופסא שהוא קיבל מהמוכר במכולת,הוא התיישב על המיטה שלו
והסתכל עליה,בחן אותה מכל הצדדים,כיאלו ניסה להבין כיצד היא
פועלת,והוא מצא רק אזהרה,בתחתית הקופסא,ובה היה רשום:"השימוש
באבק החלומות הוא חד פעמי".וזהו,בלי הסבר איך להשתמש בחומר,בלי
תאריך תפוגה, כלום,וכעת מיכאל היה אף יותר מבולבל.הוא פתח את
הקופסא ובפנים לא היה כלום,הוא היה מיואש יותר כרגע,והחליט
לנסות להירדם בכל זאת.הוא עצם את העיניים שלו,ונרגע.

טוטוטוטוטוטוטוטוטוטוטוטוטווטוטוטוטוטוטוטוטוטוטוטוטו.
השעון המעורר צפצף,ומיכאל קם לאט לאט מהמיטה,והבין שהוא
נירדם,אחרי כל הלילות האלה והוא כל כך שמח,הוא חיפש את הקופסא
עם החומר שממנו עשויים חלומות,אבל הוא לא מצא אותה,ואז הוא
נזכר שהיה רשום שם שהשימוש בחומר הוא חד פעמי.הוא נשכב על
המיטה והיה כל כך מאושר שהוא הצליח להשיג מה שהוא כל כך רצה
הרבה זמן-השלמה.ומאז מיכאל יכל לישון תמיד,כי הוא השלים עם מה
שגרם לו להיות חסר מנוחה והבין שלפעמים יש דברים שנגמרים,אבל
מצד שני סוף הוא דבר שנלווה לכל התחלה.