ירח בולט מאפלולית שחורה
של סוף חורף מאיר רחובות
ועיני מרצדות על הצלקות השקטות
שקורעות את פני אותן מרצפות
פרועת שיער ופרא מבפנים
מחפשת המון שקט מסוים שמת
עכשיו אני זקוקה ליד אוהבת


אך את לא שם
לא שם לעולם
די! לא!

את לא שם
את לא שם
איפה את עכשיו?
מתי היית מעולם...

שפתיים ריקות ונובלות הורשת לי
ובית ריק ממזון לנשמה
מכות רבות ממך ספגתי
באדמת קרח של אדישות קרה - לא!
לתמיד את תהיי הילדה ואני האמא
ותמיד לקטנה צריך לוותר!
שום דבר לא היה לרוחך אז
שאבת ממני את כוח הילדות לעצמך

עיניים מצועפות מבולבלות בין דמעות לזיעה
מצח מוכה צלקות של בושה
שיער פרוע שמרד בגופו
ועיניים כושלות לחיפוש נואש

אך את לא פה

את לא שם

הבית ריק
ואני לא יודעת לאן יותר

איפה את?
למרות שאני לא רוצה בך
בואי ותראי שאת רוצה
לקום מפני שיבת נשמתי
ירח אדום מרחם על פני
ולא מכה בי!
לא מכה בלבי אם אני

שם את לא שם את לא שם
את לא פה!
איפה את למרות שאני לא רוצה בך
מתגעגעת לחום שמעולם לא היה
איפה את שוב איפה את איפה את
מתי היית מעולם...