הרהורים של אדם באשר הוא, הם אלה היוצרים את היופי האמיתי של
העולם. אבל אם נשאל מהו היופי הנשגב הזה, הרי שלא נדע לענות.
לכל אחד יש יופי מיוחד. בשביל להבינו, יש להבין את הרהורי
האדם...

אני לא דורשת הרבה מהחיים. אני בת אדם שמסתפקת במועט.
כל מה שאי פעם רציתי הוא להתפרסם. אבל לא בזכות כישורי משחק או
כישורים אתלטיים. כל מה שאי פעם רציתי הוא להתפרסם בזכות הוצאה
לאור. אבל לא הוצאה לאור של ספר או כתבה. כל מה שאי פעם רציתי
הוא להתפרסם בזכות אמירה. אמירה אחת. אולי משהו פילוסופי,
שייצור חילוקי דעות בעולם מעורפל זה. או אולי משהו פיוטי,
שיביא לדברי להיות מצוטטים בפי רבים. אולי אפילו אמירה מתמטית,
שתציג את העולם המחושב הזה באור שונה. אמירה שתהיה עמוקה
ומעוררת מחשבה והרהורים, אבל שתהייה פשוטה, קצרה וקולעת,
שתינצר במוחות של רבים לאורך זמן.

אני לא דורשת הרבה מהחיים. אני בת אדם שמסתפקת במועט.
אבל הייתי רוצה אולי גם שהאדם החכם בעולם ישמע את האימרה שלי.
אולי תינתן לי אף האפשרות להיפגש איתו. אולי אפילו לדבר איתו
ולהבין את משמעות היקום. לא מדובר בחיפוש אחר הלא נודע, מתקופת
האלכימאים, אלא במשהו פחות ערטילאי. משהו שיביא היגיון לחיים.
אני לא אדרוש הרבה. רק אשאל כמה שאלות בנוגע למקומנו ביקום.
ואז אדע שמיציתי את קיומי בעולם.

אני לא דורשת הרבה מהחיים. אני בת אדם שמסתפקת במועט.
אבל אולי אם אפשר בזמן הביקור, אצל האדם שיודע הכל, גם להביט
על השמש. שייקח אותי למקום בו שוקעת השמש וזורחת מחדש. אל מקום
אשר לימינו תהיה שקיעה צבעונית, מלאת נהרה וזוהר, מלאת עוצמה
ואור. ומשמאלי תזרח אותה השמש, מלאת הצבעים, מלאת הזוהר והאור.
אולי אני אפילו אגע בה... ואולי היא תקרין עליי אור.

אני לא דורשת הרבה מהחיים. אני בת אדם שמסתפקת במועט.
אבל אפילו כשארגיש שעשיתי את כל הדברים האפשריים, אדע שיש עוד
הרבה שצריך להעשות.