תנועת עצי הבוקיצה בכניסה לבתים - נוסכת שלוה.
שלוה רגועה.
שלווה בוטחת, נוטעת אמון.
שלווה שאומרת: כאן שוכנים לבטח, חיים שלווים ורגועים. צלולים
ועמוקים כמי אגם בפיורד, הנטוע בינות הרי עד מושלגים.
שלווה שמשדרת: כאן חיי נצח, כאן גן עדן. כאן משכן התמיד של
המשפחה האלמותית. מאז ומעולם כך היה, וכך גם יהיה; המשפחה
והבית - כליבת תמיד בעולם של תוהו, עין הסערה - השוכן לעד
בעולם הבוהו.
כך בפרברים הירוקים והשלווים. כל הדשאים, כל הירק הענף והשקט
הזה בכניסה לבתים - רוצה שנאמין, שבפנים מצטופפים החיים
האמיתיים. כנר תמיד בתוככי מקדש.
כך התדמית, כך התפאורה. וההצגה שבבית פנימה?
טרגדיות, על טרגדיות על טרגדיות ('טרגדיות מתרחשות בבתים').
ובין לבין: חוסר נחת תמידי: באים והולכים, והולכים ובאים
ויוצאים. וכששוהים בפנים - בוהים בכלום.
מבחוץ - ארון מהגוני בצבע יין עמוק. מראה העץ ומגעו  חמים,
נעים ואיכותי. ובתוכו - השלד.  

14.3.2004