ניגוני המתיישבים מתנגנים באוזניי הערלות,
חודרים באש קודש למערכות רוחי המתנוונות.
רק דמעות לבי, דם נפשי, נזכרת בנוף הגבעות,
חתומות בזכרוני.

הכאב הוא נורא,
החידלון בעורקיי.
רצון עז הוא היחיד אשר מעיד,
על תקווה עמוקה לשוב חזרה.
לא מילה תתאר, אף לא תנועת יד,
את כמיהתי שיזכרו לי חסד נעורים.

הלכתי במדבר, יגעתי אף מצאתי,
אך בשבריר עייפות אותך איבדתי.

ברגע נשימה, בנר המאיר,
אנשום שוב לרגע ואת עצמי אחזיר.


26.07.03