בערוב ימיי,
לפני שיאספו עצמותיי ואקבר ושמי עמי,
אדע כי עמדתי איתנה, יציבתי גאה
אך ידי שלוחה כיד קבצנית.
אדע כי שליחים אכן שלחתי לדבר בשמי,
בשם שפתיי היבשות.
בערוב ימיי,
בתקווה שלא כל שאשאיר הוא שמי לבד,
אזכר באם הדרך, בתלמי צעדינו רבי השנים.
דרשתי בשלומך בין עלי הגפן הפורייה,
כל שנה של זיכרון, כל רעידה של ציפייה.
בערוב ימיי,
רק עוד רגע לפני, קריאה אחרונה, רדת חשיכה,
אנשום את החיים, אריח אדמה לחה,
אפרד בתפילה ולחישת הרוח תישמע:
מקווה אני כי עשיתי נכונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.