שירה אביב / דרך נשזרת למולי |
חושך שתול בעצמותיי, בעצמותיך
תער מושחז דרוך,
אורב לניצוץ.
הפטיש הולם,
ונראה שגם אם יישלפו המסמרים
לכסות לא ניתן יהיה.
הכלים זקוקים אף הם לשנתם,
עם הזמן יציף קול חרישי את הואדיות.
מקדמה פוסעת בצעדי מנצחת,
אותה יונה נשגבת.
ימי זוהר מחלצים רגליים,
אפילו לא ידעתי שהתגעגעתי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|