אני כבר לא שם

פעם הייתי חלק ממשהו
ואותו משהו היה חלק ממני

זה לא אמור לחלוף עם הרוח
זה לא אהבה שמתחלפת בחצות
זה חיים מחשבה ונשימה של כוח

מבט אחד בין שתי זוגות עיניים
והיא היחידה שהבינה
תמיד שנינו היינו שם אפילו כזרים
אפילו כשלא הכרנו אבל זיהינו את זה
עשויים מאותו החומר ועדיין בדרך כל כך שונה

אבל עכשיו יצאתי מהמעגל
אותו מעגל שאני עדיין אמור להיות בו
ואמרו שנשאר שם חלל מיוחד בשבילי
ואמרו שנהנו אך היה טעם חמוץ
ורק המבט ההוא אמר את זה לי

רציתי את החזון
יכולתי להבין את כל דרכי המחשבה
אך לא ראיתי את דלת היציאה
לא ראיתי כי הלכתי דרכה
ועכשיו אני עומד במשקוף

אני רואה דבר אחר בחוץ
הוא קר קרח, אך ישרוף אותך בלי חשש
הוא רך ופרוותי, אך יפצע אותך אם תתקרב
אסור להתקרב לאחרים, אבל אסור להיות רחוקים
ואתה רוצה לגשת אליו ולהיות שאר מהמציאות הישנה שלך
ואתה רוצה לחזור להצהרות הפשוטות שפעם נתת,
כל כך החלטיות...

והוא שם ואני פה והם מאחוריי
כמה זמן אפשר לעמוד במשקוף?

ואת מסתכלת עליי במבט שלך
המבט שהוא כמעט אימהי
כשאני מסתכל פנימה והחוצה
אותו מבט חודר אני רואה מעיניך
כאילו מציעה להביא לי כיסא

ואולי כן אפשר לשים שם כיסא
כיסא אחד, מיוחד, רק בשבילי?



מוקדש לילדה המיוחדת במינה, שבלי לדעת תמיד נוגעת בי