פעם אחת, בעולם יחיד ומיוחד, היו חיים שני אנשים - הענק והגמד.
הם היו שונים לחלוטין מכל הבחינות, ולמרות זאת נוצר ביניהם קשר
חזק של חברות עמוקה. הענק והגמד היו חוברים האחד לשני בכל שעות
היום, מבלים יחדיו בעולמם היחיד והמיוחד הזה. לא הייתה אף לא
נפש חיה אחת בעולמם. לכן נשאר להם רק האחד את השני - או בעצם
ניתן לומר אותו אחד, שכן הגמד והענק חשו כמו אדם אחד.
אך הם היו שונים בתכלית.

הענק היה אדם רחב-ממדים ורחב אופקים, שאפתן ודבק במטרתו. נדמה
היה כי אין מכשול אשר יסית אותו מדרכו למעלה, אל המטרה הנעלה.
הגמד היה אדם קצר-קומה, קצר רוח וממורמר. כל חייו התלונן על מר
גורלו שהעניק לו קומה שכזו, בעוד חציו השני הענק מתנשא אל
העננים. כיצד זה ייתכן שבעולם יפה ומיוחד שכזה יש מקום רק לחצי
אחד שישמח בחלקו, ואילו החצי השני יסתפק במועט? מדוע עליו לשלם
את מחיר שמחתם של אחרים? לכן נהג הגמד לשקוע ברחמים עצמיים
לעתים קרובות, והענק, למרות שסחף אחריו רבים בעבר, לא היה
בכוחו להוציא את חברו הגמד מהרגשה שכזו. הענק - מנהיג מלידה,
אלוף בשכנוע, אדם שיגון כמעט ומעולם לא נחת עליו - עם הזמן שקע
גם הוא ביגון של חציו השני.

ברגעים שכאלו, כשהרגשתו של הגמד דעכה לאיטה, היה קורה דבר מוזר
לחציו הענק. הוא החל להרגיש את רגליו מתקצרות, את ידיו קטנות,
את כל גופו מתכווץ. הוא התכווץ עד שכמעט ירד לקומתו של חברו
הגמד. הוא איבד מקומתו הרמה ומגדולתו, הוא איבד את שמחת חייו
ואת צחוקו. הוא איבד את עצמו.

הענק צנח לו לאט ושקע בתוך רחמיו של חציו הגמד. הגמד רצה לדחוף
את חברו שוב למעלה, אל המטרה, אל השאיפה... אך לשווא. במקום
זה, הם נפגשו אי שם באמצע, בעוד האחד שוקע והשני מנסה לדחוף
אותו בניסיון נואש שוב למעלה. וכשנפגשו הפכו לאדם אחד, חצי
ועוד חצי שיוצרים שלם. נוצר מהם אדם, שיש בו מן השאפתנות
והגדולה, ויש בו מן הרחמים והעצב. והוא מחלק עכשיו את חייו
לשני עולמות נפרדים. עולם הגאות ועולם השפל.

הגמד והענק יצרו אותי. תודה, אורי.

14.3.2004