"מה זאת אומרת את מרגישה מיותרת?"

"מה כל כך קשה להבין?! אני כלום, סה"כ אבק שמצטבר עם כל שנה
שעוברת"

"את לא יכולה להיות כלום אם את אבק."

"אני יכולה להיות כלום אם אני אבק. הכל יחסי. כי אם את יכולה
להיות הכל אפילו שאת בנאדם - אני יכולה להיות כלום אפילו שאני
אבק."

"מה"

"מה מה?? את הכל! את הכל כי יש לך הכל. את הכל כי כולם אוהבים
אותך, וכי בשבילו את הכל ובשביל כולם את הכל. ואני, מה אני? רק
אבק! מחכה שינקו אותי כבר, שמישהו ישים לב, ויגרום לי להרגיש,
ויהרוג אותי. קצת קשה לחיות כל כך הרבה זמן ולא להרגיש כלום,
אז כנראה שאני צריכה איזה חולה ניקיון שיחפש אותי בפינות
אפלות, כי בניגוד אלייך - שאת הכל בשביל כולם, או לפחות בשביל
מישהו אחד - אני כלום, וזה בינתיים לא ממש עוזר לי להימצא ע"י
מישהו. יכול להיות שאיזה חולה נפש מטומטם שפוחד מליכלוך יסתכל
במקרה לאיזה פינה ויגלה שאני שם. וזה נורא יפריע לו שאני שם,
כי הוא שונא לכלוך, ולכמה רגעים אני, אני! אהיה הכל בשבילו,
וכשהוא ילך להביא את המטאטא שיגרום לי להרגיש ואז למות - הוא
יעשה את זה בשבילי, כדי לנקות אותי, ולשם שינוי לא אותך."

"למה שמישהו ירצה לנקות אותי?"

"אף אחד לא ירצה לנקות אותך, אף אחד גם לא ינסה! כי את ה-כ-ל.
את הכל בשביל אנשים, וחיות, וחפצים. את הכל אפילו בשביל אבק.
ולמה שמישהו ירצה בכלל לנקות אותך? למה שמישהו יחשוב שהוא
מסוגל? אבק מיותר כמוני אפשר לנסות לנקות, ואפשר להצליח. וזה
מה זאת אומרת שאני מרגישה מיותרת."

"אה."