יודעת שבך בחרתי,
נוכחתי לחוות זאת על בשרי.
יכולתי פשוט לקום וללכת, אך נשארתי,
ביודעי כי היית לי אז עורי, היית אורי.
אז המשכת ללחוש לי דברי איש אוהב.
הפחת רוח של אושר, ולא ידעתי עוד כאב.
בחרתי בזרועותייך להישאר,
תקווה מזויפת בלב בוער.
ייגעה אך לא ממהרת,
אהבתי אותך בכל לבבי
ואתה בחרת בדרך אחרת,
תורי היה להיוותר כואבת, ובשממה הזו אני לבדי.
כאב שיחלוף, שיחדל, בחרתי להאמין,
כך נעזבתי שוטטת, לא מצפה עוד שתבין.
לא ראוי מן המעט שאמען עוד לליבך,
כואבת ודומעת אבל
כבר לבדי, איני עוד שלך.
ואני אסלח, כדרכי,
על כל אותם הדברים,
בכל אותם הזמנים.
רוצה להזכיר באוזנייך את אהבתי,
לחרוט על בשרך את כאבי,
ייכנס וייצא מבלי לגעת אז שומרת אל ליבי.
כך סיגלתי את עצמי לחיות עם הכאב,
עם גופך למדתי למלא את הלב.
תיגע בי, נגעת, והאור התקיים מאליו,
ואמור לי אוהב, ואמרת! והאושר עלה על גדותיו.
אמרת, וסופקתי, והייתי שוב איתך
יודעת היטב כי אמת זו לשפתייך אך לא לליבך
נכנסת לחיי מהר וכך גם יצאת, ואינך עוד שם,
והכאב שהיה כבר איננו קיים.
עבורי היית הלילה והיום, היית לי המציאות, היית בחלום,
וכעת נותרתי עם שלל מילים לתאר, לא עוד אשמיע קול קינה
דרך יחידה לרעיי להבין לליבי היא לחבר כל ראשונה לראשונה.